** (דליה רצתה ווניל ואני לא רוצה דבר..)

דליה רצתה ווניל ואני לא רוצה דבר. יש לי ווניל צרפתי וחמאה בשפע, עלי רק לצאת ולקחת. עורה היה חיוור והיא כתבה על זנזיבר. אמא שלי היתה בגאנה, זה גם באפריקה, שם למדה, שמוזנגו זה אדם לבן. כלומר, אדם שעורו מקולף. גם אני מוזונגו, אלא שכולי מקולפת עור ועצבים לבנוניים. אנושיותי ממשיכה לכתוב ולפול בלילה מגובה רב, איש לא שומע. מתעוררת מסיוטים, חלומות בהקיץ או בשנתי, ומלאת חרדת קיום. החרדה ממשית בעיני הבשר שלי. בעיניי הרוח המתוקה אני רואה דברים אחרים. למשל, שעות זהובות טובלות בחמדה, שלא ידעתי כמוה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *