לזכרה של סבתי, חנה שכטר
הנה אני סבתי, חנה ושמלת גופי הרוחפת זרועה כתמי זקנה
שאני טועה בהם וקוראת "אלו כתמי שמש כי העור זוכר.."
נשיקות החמה הירושלמית עלי – אשה שגילה נשק במרחק
שנת נגיעה לתשעים שנות חיים ונכדתה התוהה
בעמקי לבנו אנחנו יודעות כי לא החמה נשקה לשפתנו,
אלא הלבנה ועורנו מוכתם צריבות אורה צחורות מכוכבות.
פינגבק:לזכרה של סבתי, חנה שכטר – האדמונית יותר מכל סבותיי!! | אישה שהיא אריה