השתדלתי מאד השבוע. לא לחשוש לא לפחד לא להבהל, לא להתייאש מהשפה המתפשטת כאן
בחלקת אדמה זעירה שלי. השתדלתי להתאמץ להתמודד להתחזק, נחושה מול השפה מתפשטת
ועייפתי מעצימת עיניים מסתימת אוזניים משתיקת שפתיים, כמו היינו לשלוש קופות אנושיות חסרות
מידות אמיתיות 'נאות וטובות' (סוקראטס). ועייפתי מחשיפת גופי&נפשי לשארי, אנושיים חסרי מעצור
נאחזתי בשאריות ההתעלות האנושית שלי,
שנחושה לתחושות והרגשות חמלה שחסרות אבחנה.
נאחזתי בהתעלות אנושיות היצירתיות שלי,
המוזה הראשונה היא הנעלה מכולן. שירה – הללוה!!