נ.ב. על מוצאי העדתי והלאומי

מאז שעמדתי על דעתי ידעתי – שאני ירושלמית (עיר הולדתי), ישראלית (ארץ לידתי), חילונית (באמונתי), אשכנזית (במוצאי). על אשכנזיות זו ארחיב מעט. אמנם גדלתי בסביבה ומשפחה  אשכנזית-חילונית/דתית. והיה תמיד מגע וקשר חברתי-תרבותי עם ציבור ספרדי-חילוני/דתי.

אמנם רוב שנותיי חייתי בעיקר כישראלית וכ'צברית' אבל במשך מאות שנות גלות משפחתי חיה בארצות אשכנז. כשהייתי בכיתה ז' חקרתי את שורשי משפחתי לאלבום המשפחה שלי. באותה עת התחזקה בי ההכרה שעלי לכבד את רצונו של סבי שנפטר, ברוך כהן, לעברת את שם משפחתו. אבל איני יכולה להתעלם מדורות של גלות ולכן עלי להחזיק בשם המשפחה שנצרב במשפחתי.

אין לי ספק שהגלות היתה דבר אשר הותיר חותם לא רק גנטי אלא גם חברתי-תרבותי. אולי בעוד כמה דורות תהיה אפשרות לוותר על האחיזה במוצא הגלותי ולהתמסר לכור ההיתוך הישראלי. עד אז אני מרגישה שהדבר הנכון הוא להחזיק בזהותי האשכנזית לצד הישראלית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *