"אם שתתה – לא נתנה הסכמתה" ** מחשבות על מיניות גם בשירה מתוך בחירה מודעת..!!

קטע שיחה, ביום שלישי, ה-  6.10.15. עם חברה טובה מאד, בעלת דעות פמיניסטיות מוצהרות – 

חברתי: איזו הפגנה?
אני: לסגירת אלנבי 40 בעקבות האונס הקבוצתי בצעירה שיכורה. האונס בוצע וצולם.
חברתי: עד כמה שהבנתי זה לא היה אונס אלא בהסכמה. היא פשוט הייתה שיכורה.
אני: אם היית שיכורה עד חוסר הבחנה בין טוב לרע היית מוכנה שישכבו אתך עשרות גברים זרים במקום פומבי ושיצלמו ויפיצו את הצילומים??
חברתי: א. לא מאמינה במצב של שכרות לחוסר הבחנה. לי מעולם לא קרה. ולך? ב. זה עדיין לא אונס. מקסימום ניצול
אני: אני מאמינה כי זה כבר קרה בארהב בשנות ה- 80. האשה תבעה את האנסים וזכתה. צולם סרט בעקבות המקרה עם גו'די פוסטר, בעברית נקרא "הנאשמים". ולא לי זה לא קרה אבל זה לא משנה.
חברתי: אני בכל מקרה לא מסכימה שזה צריך להיות מוגדר כאונס
אני: חבל.
חברתי: הגדרת האונס נוטלת מהאישה זכות לקיים יחסי מין איפה ועם מי שברצונה במקרה הזה
אני: "רצונה" הוא עניין יחסי ובעייתי מאד בהקשר הזה.

השיחה ביננו נערכה בהודעות טלפוניות כתובות לפני ותוך כדי ההפגנה, צילמתי שם בטלפון הנייד –

צילמתי בהפגנה לסגירת המועדון - אלנבי 40 - אוקטובר 2015

במהלך סוף ספטמבר נפוצו השמועות על האונס שבוצע וצולם באלנבי 40 (תל אביב) בצעירה בת תשע עשרה שיכורה מאד. השמועות נהיו לעובדה לאחר שידור הסרטון בטלוויזיה והרוחות סערו, בעיקר בקרב א.נשים פמיניסטים/ יות. אז אז עלתה היוזמה להפגנה על מנת להביא לסגירת המועדון.

מצאתי עצמי מזדהה עם החשש של אבדן שליטה בעקבות צריכת יתר של חומרים ממכרים מסוכנים (במקרה שלי מדובר באלכוהול אבל באותה מידה היתה יכולה להיות אפשרות של שימוש בסמים). במהלך חיי השתכרתי לא פעם ולא פעמיים עד כדי אבדן שליטה ומצאתי עצמי שוכבת עם גברים זרים. ההבדל היה בעצם המודעות והבחירה שלי להגיע למצב כזה כדי שאתפתה ואשתולל מינית. זה היה בעיקר בעשור בין גיל 17 לגיל 27, אותן שנים בהן לקחתי חלק מופלא נהדר בסצנת סרט הפולחן "מופע קולנוע האימים של רוקי". בצילום אני לבושה כדמות הראשית "ד"ר פרנק'אנ'פורטר" בהופעה האחרונה שלי, עד כה –

ענבל ברוקי1 -אוגוסט 2006

כתבתי גם בספר השירה השני שלי "סַמָּאֵל אָהוּבִי" (פרדס, 2013) כמה שירים בהקשר זה, למשל –

לְאַחַר יוֹם הַגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן

בְּשִׂמְלַת סָטֵן  שְׁחֹרָה וּבְנַעֲלֵי בֻּבָּה בּוֹטֶשֶׁת נַדְיָה בָּאֲדָמָה הַבּוֹצִית, מְטַלְטֶלֶת יְרֵכַיִם וַעֲנָפִים,

מַכָּה עַצְמָהּ עַל הַיַּשְׁבָן בְּכַפּוֹת יָדַיִם דְּבִיקוֹת מִשְּׂרַף אֳרָנִים. נַדְיָה רוֹקֶדֶת בַּיַּעַר וְשׁוֹכַחַת

שֶׁיֵּשׁ בַּיִת.

את השיר מטה קראתי גם בעצרת בקיץ האחרון לזכרה של ג., אשה אשר התאבדה לאחר שנים רבות של עבדות בזנות בבית בושת, ברחוב הירקון, תל אביב –

לילה לבן מאד.

העצרת הזכירה לי את השיר "כמו צמח בר" מאת רחל שפירא. השיר זכה לפרשנויות מגדריות רבות לפיהן מדובר באיש/ ה הבוחר/ ת לנתק את קשריו/ ה עם חייו/ ה הנוכחיים תוך המשך הלאה. ביצועי הזמרות דקלה או סי היימן נוגים ונוגעים להפליא. במקור ביצעה את השיר חוה אלברשטיין.

בבוקר ההפגנה שנועדה לערב, יום ג', העלינו, גל אלגר ואני, שיר של רחל המשוררת לדף הפייסבוק שלנו "שירת אשה – שיר ביום". בצהרי היום כתבתי בעקבות השיר את הדברים הבאים, בקצרה –

בשירה הקשה של רחל ישנה מידה מתוקה-מרירה של קבלת הדין..
ואני אומרת לא עוד נרכין ראש מול האלימות והאכזריות, נרים קולנו!!

צפיה -רחל

אחר הצהריים שוחחתי עם משוררת וחברה טובה באמצעות הודעות מקוונות ברשת חברתית. במהלך השיחה מצאתי עצמי שמה לב שנוצר לי כמעט מאליו שיר** רדי-מייד בלעז –

אשה לאשה, אשה

"יותר חשובה המציאות. החדשות איומות. מקווה לקצת אור"

כתבה לי משוררת. ניסיתי להבין איך יכולה גם לסלוד מדעותיה הפוליטיות 

וגם לאהוב אותה כיוצרת, אין כאן סתירה מסתבר. עניתי לה 

"אנחנו אלו שמאירות צללים בחשכה – אנחנו יוצרות אור בקצות אצבעותינו"

**טרם הספקתי להביאו לניקוד.

עלי להתוודות כי לומר את האמת, לא רציתי תחילה להגיע להפגנה מול אלנבי 40. התלבטתי בלבטים ובתהיות כאלו שהעלתה חברתי איתה התכתבתי, קל היה לי להשתכנע ולקבל את דעתה. חברתי היא אשה מבריקה בעלת תואר שני בפסיכולוגיה חברתית. איתה הלכתי גם לעצרת ברחוב הירקון במהלך הקיץ. מעניין מדוע דווקא במקרה של התאבדות ג. היא נטתה לקבל את הסברה שמדובר באונס ואילו במקרה הצעירה שצולמה נאנסת לא חשבה כך. האם ראתה את הסרטון או לא. מודה ומתוודה שלא מצאתי בעצמי כוחות לצפות, אולי עצם הצפייה בכלל לא עקרונית, הלוא אני מאמינה ללא סייג לנשים המדווחות על תקיפה או כל הטרדה מינית. אז כתבתי גם שירה כזו –

** 

אנחנו נלחמות על חיינו, כל חיינו –

אחת מתוך 6 נפגעת מגילוי עריות.

אחת מתוך 5 נשים עברה, או תעבור, בימי חייה אונס.

אחת מתוך 3 עברה או תעבור תקיפה מינית כל שהיא.

אחת מתוך 1 עברה או תעבור הטרדה מינית כל שהיא.

**טרם הספקתי להביאו לניקוד.

מאמינה לך

בכל אופן, בדיעבד הסתבר, שעד מועד ההפגנה מול אלנבי 40, המקום כבר נסגר. עד כמה שידוע לי בית הבושת ברחוב הירקון עדיין פעיל – נשים בו הן שפחות מין הנאנסות מדי יום פעמים רבות מאד.

מוטו "סַמָּאֵל אָהוּבִי" (פרדס, 2013), מתוך השיר "היי שקטה" מאת רחל שפירא. שרה ריקי גל

הֲיִי שְׁקֵטָה
עַכְשָׁו הַכּל בְּסֵדֶר
אֲפִלּוּ הַמַּחֲנָק עוֹמֵד לְהִשְׁתַּחְרֵר
זֶה לֹא הַגֵּיהִנּוֹם וּבֶטַח לֹא גַּן עֵדֶן
זֶה הָעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ וְאֵין עוֹלָם אַחֵר

** תחילת כותרת הרשומה היא אחת הקריאות בהפגנה שנערכה ביום שלישי, ה- 6.10.15, מול אלנבי 40, בתל אביב

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *