יהי זכרו חיוך..!!

לו הייתם יודעים היכן שהיתי בחודש וחצי האחרון, הייתם מאד מופתעים לגלות את סגנון השירים להם האזנתי וצפיתי. כנראה שהיה לי צורך להתנתק או להתעודד. בכל אופן, בחירתי הייתה בעיקר – מהסרט "קברט" (1972) עם לייזה מינלי + מהסרט "שיקגו" (2002) עם קטרין זיטה-ג'ונס + מהסרט "מופע קולנוע האימים של רוקי"** (1975) עם טים קאריהסרט ופס-הקול האהובים עלי. נקודה.

RHPS-Lips

** השפתיים האלו הן הסמל של הסרט "מופע קולנוע האימים של רוקי"

בכל אופן, לאחר שמצאתי דרכי חזרה הביתה, היה לי קשה לצנוח לשכול ולכאב ביום הזיכרון הקרב. (אגב, ביום השואה הצלחתי להרגיש כאב, למרות שלא אף איבדתי קרוב משפחה או רחוק משפחה) בכל אופן, ביום שישי האחרון היתה אזכרה לצעיר יקר לי מאד, רן ברון – יהי זכרו חיוך – כך נחקק על קברו משפט של חברי היקר, שיבדל, ליאו תנא. רן נרצח בפיגוע במייק'ס פלייס, בטיילת בתל אביב. אף שרציתי לעלות לקברו להשתטח ולבכות (באופן ממשי), לא מצאתי בעצמי כוחות להגיע. עוד מרגישה אשמה, בעיקר להוריו אחיו וגם למשפחתו המורחבת. על אמו כתבתי פעם רשומה – כבודה, ענת ברון, אמו של רן ברון שנהרג בפיגוע, מונתה לשופטת בית המשפט העליון!! (בקצרה)

רן ברון - עם הכובע השחור

** רן ברון, יז"ח

את רן עצמו, הכרתי בהקרנות של "מופע קולנוע האימים של רוקי". הוא ועוד כמה חברים, כמו שמעון ראיצ'יק ובוב זאבי, היו עולים על הבמה, (איך שהוא, רן אימץ בקביעות תלבושת, שכללה בגדים שחורים, מעיל גשם שחור ארוך ומגבעת שחורה – לא מצאתי אף תמונה שלו עם התלבושת, חוץ מאחת מוקטנת – זו שמעל פסקה זו) ועושים נזקים לי ולשאר צוות השחקנים על הבמה, אבל הם היו משעשעים מאד וקראנו להם "צוות נזק". בהמשך "צוות נזק" היה מופיע בקביעות בערבי "במה חדשה" בתאטרון הפרינג' "תמונע", שבתל אביב. בשלב מסוים, התקרבנו ולתקופת מה היתה גם סוג של אהבה וחיבה. יום מותו, חל במוצאי יום השואה (בשנת 2003). האמת, שאת דבר הרצחו שמעתי בהקשר הזוי ומנותק להפליא אבל לא אכתוב על זה הפעם. כתבתי אז כמה שירים לזכרו, לא טובים במיוחד אבל בחרתי לצרף כאן אחד, בכל זאת –

**

על הגג על הערסל

שלובים זוֹבָּזֶה

הבטנו על חצי ירח חצי ענן

"רוֹמָנְטִיק, אֶרוֹטִיק"- אתה

"אתה לא מצחיק"- אני

מתגלגלת מצחוק מִתְעָגֶלֶת אליך. מספיק

בזיכרוני אני מתאימה ביננו

קִימוּר          לְקִיעוּר

גוּמָה לְזִיז     אני גרועה בְּפָּזֶלִים ואתה נשאר

אָנִיגְמָאטִי, כָּרִיזְמָטִי              אני לא מצחיקה,

מתגלגלת בבכי מִתְעָגֶלֶת אליך. וזה אף פעם יספיק

 

– רן, הצעיר עם העיניים הכחולות, שהצחיק אותי עד כאב,

אינו מזמן. האם לעולם לא אצחק יותר עד כאב??!! תוהה..

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *