כמה מילים על מקומה של השירה בתרבות, בזמן מלחמה גממ..!!

ד"ר דיתי רונן, משוררת, חברה טובה מאד ועמיתה ב"מאבק המשוררים", כתבה בעבר כמה מילים על מקומה של השירה בתרבות. בחרתי להביא אותן כעת בהקשר לקריאה להשתקת יוצרות ויוצרים והתביעה לגיוסה של אמנות לצרכי תעמולת מלחמה –
"השירה היא אם האמנויות. כמו כל אמנות, היא עושה שימוש בחומרי החיים היומיומיים באופן שחורג מהיומיומי כדי לבטא באמצעותם רעיונות ורגשות נשגבים, אך בשונה מאמנויות אחרות, השירה היא כן שיגור ליצירה ובסיס להשראה המזמינה יוצרים ומבצעים להציג אותה בדיבור בעל פה או בכתב, בהופעה בימתית, בספר או בהקלטה, במוזיקה, במחול, בוידיאו ארט או בתיאטרון או בקולנוע כמו גם בכל אחת מהאמנויות האחרות."
ספפו - כריכה

"מישהי, אני אומרת,

תזכור אותנו" ספפו

(תרגם – שמעון בוזגלו )

"כצורת האמנות המזוקקת ביותר, המינימליסטית והגבוהה ביותר, השירה סוחפת אחריה את האמנויות האחרות. חומרי החיים היומיומיים ממנה השירה עשויה, הם אוצר המילים המקומי של כל אחת מתרבויות העולם, אוצר מילים שמכיל, ברבדיו ובהקשריו השונים, את ההיסטוריה, את האמונות, את התפיסות ואת הערכים של אותה תרבות. הרעיונות והרגשות שהשירה מביעה, משקפים, באופן הדוק, משוכלל, מדויק ומובהק ביותר, את הלך הרוח של התרבות המקומית באותה תקופה. המינימליזם של השירה לעומת הנגישות הבלתי אמצעית של המילים וזמינותן, וההשראה שהיא מהווה ליצירה באמצעות המדיות האמנותיות האחרות, מקנים לשירה את המעמד הגבוה של אם האמנויות. בהעדר שירה ישתוק עם וידומו אמנויות."

בנימה אישית, אוסיף כי מעולם לא חשתי צורך כה עז לכתוב ולהתבטא בשירה נגד מלחמה ובעד שלום, עד תחילת סבב הלחימה הנוכחי נגד פלסטין. ברמה אישית וברמת הערכים והאמונות שלי. זאת כאשה ומשוררת נכה, ישראלית-פמיניסטית.
מוזמנותים מאד לקרוא כמה שירים קשורים שלי, כאן –

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *