"מישהי, אני אומרת,
תזכור אותנו" ספפו
(תרגם – שמעון בוזגלו )
"כצורת האמנות המזוקקת ביותר, המינימליסטית והגבוהה ביותר, השירה סוחפת אחריה את האמנויות האחרות. חומרי החיים היומיומיים ממנה השירה עשויה, הם אוצר המילים המקומי של כל אחת מתרבויות העולם, אוצר מילים שמכיל, ברבדיו ובהקשריו השונים, את ההיסטוריה, את האמונות, את התפיסות ואת הערכים של אותה תרבות. הרעיונות והרגשות שהשירה מביעה, משקפים, באופן הדוק, משוכלל, מדויק ומובהק ביותר, את הלך הרוח של התרבות המקומית באותה תקופה. המינימליזם של השירה לעומת הנגישות הבלתי אמצעית של המילים וזמינותן, וההשראה שהיא מהווה ליצירה באמצעות המדיות האמנותיות האחרות, מקנים לשירה את המעמד הגבוה של אם האמנויות. בהעדר שירה ישתוק עם וידומו אמנויות."
** [טיוטת רשת, לפנות בוקר, יוני 2014]
מוזמנותים מאד לצפות בכמה פוטו פואטיקות קשורות שלי, כאן –
השושן צחור | צבע אדום צבע אדום
שמיה נהפכו | שורות שירה עכורות עולות מאדמתה