מנקודת מבט פואטית-חברתית על לילה לבן / שחור / צבעוני..!!

מעט על לילה לבן בבית אריאלה בהשקת ספריית השירה הראשונה בתל אביב ובעיקר על סרף לילה לבן ראשון בספרייה עצמה. אלו עמדו, בשבילי, בצילם של ארועי לילה שחור ופטירת אחיו הגדול (היום) של חבר יקר ועמית, רז ספקטר, הוגה הרעיון של מפגשי  Book Surfing – בוק סרפינג, בישראל ובעולם. (שלא לדבר על החטופים הישראלים בידי החמאס והאסירים הפלסטינים בישראל..!!)

אגב, בסיום הפוסט ישנה אבחנה חדשה שלי על סימני פיסוק, שמסתבר שיצרתי אופנה חדשה בהם.. או קראו כאן וחזרו אל הפוסט הזה, טוב??!!

מהסוף להתחלה, בחצות הייתי בהשקת ספריית השירה של בית אריאלה  –

בנוכחותה ובברכתה של מרים פוזנר, מנהלת הספרייה כולה וגולשת בסרפים מזדמנים, והמשוררות ד"ר דיתי רונן (שהובילה את היוזמה להקמת ספריית השירה בעצמה) דנה ידלין ונעם פרטום ועוד!! בוודאי תוכלו לקרוא עוד על כך באתר ובדף "מאבק המשוררים" בפייסבוק אבל זה כבר סיפור אחר..

קבלו סמליל מאבק המשוררים שאני גאה להיות חברה בו –

מאבק המשוררים - לוגו

לפני כן, הגעתי בתשע בערב לתל אביב לספריית שער ציון, היא בית אריאלה –

רז ספקטור כתב, בדף הארוע "סרף לילה לבן", בפייסבוק:

"בוק סרפינג מתרחש בדרך כלל בבתים פרטיים. אנשים פותחים את דלתם ונותנים, בתנועה של אמון, לקבוצה קטנה של זרים גמורים להיכנס לערב ולהקריא כל מה שמתחשק להם, ולהקשיב במקסימום עדינות זה לזו. אבל ביקרנו כבר גם בחנות ספרים ירושלמית, ובבאר היפסטרי, ובכמה בתי קפה, ובמספרה, ובארבע ספריות בירושלים ובגליל. הפעם הביקור משמח במיוחד כי הלילה הוא לבן ובית אריאלה היא ספרייה מיוחדת.

מה שצריך להביא כדי להשתתף במפגש בוק סרפינג הם שני טקסטים, בעברית, באורך של עד 450 מילה, מכל סוג וזן שהוא – מתורגם או מקורי, שירה או פרוזה, פרי עטכם או עטן של אחרות, סמסים, תסריטים, בדיחות בזוקה, פסקאות מטולסטוי, ערעורים משפטיים, דוחות, פרוטוקולים של ישיבות, ערכי וויקיפדיה, נאומים, הכל… אם כי יש לציין שבכמאה וחמישים מפגשים היה תמיד רוב לספרים, וכמעט תמיד רוב לפרוזה 🙂
וזהו. ההכנה היחידה למפגש היא בחירת הטקסטים שאתם מתכוונים להקריא. אפשר להביא כמה ולהתלבט עד הרגע האחרון. אבל למפגש עצמו צריך להירשם. כי קבוצה מוכרחה להיות קטנה (נכוון לשמונה משתתפים) כדי לאפשר את האווירה, המרוכזת והקשובה, גם גלוית הלב, שבוק סרפינג נועד לאפשר.
אז אולי ניפגש ביום חמישי בתשע בספריית שער ציון. ועוד נא אחרון. אם אתם נרשמים נא לבוא ונא לדייק 🙂"
קבלו  סמליל סרף לילה לבן שהיה כבוד להנחות להשתתף ולקרוא בו –
הזמנה לסרף לילה לבן בבית אריאלה - יוני 2014

סיכום סרף לילה לבן בבית אריאלה (יוני 2014) בהנחיה משותפת לרז ולי –

"ענבר קראה קטע מתוך "למאטיס יש את השמש בבטן" מאת יהודית קציר. התפתח דיון על צילום כדרך תיעוד המנציחה גם לאחר המוות את הזכרונות. הוזכרו בהרחבה צילומי הסלפי ואני הדגמתי צילום מבוים שלי, דרך הסמארטפון שהעברתי בין המשתתפים.

(קבלו הצילום "נעה בשירה קצבית |בתוכה מילים ותופים" לפוטו פואטיקה-)

wpid-2014-06-19-22.15.31.png.png

רויטל קראה מתוך "סונטת קרויצר" מאת ל.ב. טולסטוי. התפתח דיון על העוצמה שבמוזיקה עד כדי הבאה לרצח, האמנם??!! הוזכר גם בטהובן, כמלחין מלא להט. עליזה קראה מתוך "ארור אתה נהר הזמן" מאת פר פטרסון. הצבתי את המונח שהמצאתי באותו רגע – "העברת נתק בין דורית" והתפתח דיון על שתיקות או שיחה בין אנשים זרים ובין אנשים מוכרים כחברים ומשפחה. העליתי את הרעיון לגבי כוחן של המילים כנשק או כנשיקה. לאחר שתיקה קצרה שהוגדרה כמעוררת אי נוחות או שתיקה שהיתה בדיוק במקום. עומר קרא בתאטרליות וחן מתוך "המדריך לרוסי המתחיל" מאת גארי שטיינגרט, שהתאימה לאווירה בארכיון התאטרון. הוזכרה הדמות שקיימת בתרבות – "האמא" על גלגוליה. דיברנו מעט על מבטאים ומוצא. אני. ענבל קראתי שני שירים מתוך "סמאל אהובי" שלי. כרגיל או שלא כרגיל, היו תגובות רגשיות ומרגשות בגלל החשיפה האישית שלי כנכה המתמודדת עם תסמונת נירולוגית מוטורית ועם דיכאון. התפתח דיון קצר על הנגיעה של השירים לכל אחד מהנושאים שעלו לפני כן בסרף. נאמר לי שהצלחתי לאפשר התבוננות כמעט מבפנים על החוויות שחוויתי. חייבת להודות שנשנקתי מדמעה בגרון. יתכן שלא רק אצלי. עודד לא קרא בהתחלה אלא דיבר וכביכול כתב בעל פה מתוך המיית ליבו. כיוון שרז התרעם ובצדק על החריגה מהכללים הצעתי שעודד יקרא גם שיר קצר ועודד שלף שיר גזור מעיתון ישן וקרא שיר קצר של לאה גולדברג שראה אור בספר "שער /עיר". אז הגענו לסיפוק הדדי והמשכנו. יוסי קרא מתוך רומן בכתובים משלו. היה דיון על התהליך של הכתיבה ועל שיקולי הכותב בהקשר מבנה הרומן תוך כדי כתיבתו. חזרנו לדיון על דממה וחושים אחרים, כלומר "סיניסטזיה" – מונח שהזכרתי ללא מודעות מלאה למשמעות שלו. יצאנו להפסקה 'מושחתת' של מים ושופס ביטר למון (כי מה לעשות, בספרייה נוהגים כמו בספרייה). עודד ויוסי פרשו ויצאו לדרכם. רז רצה לקרוא שיר עצוב אז בעצתי הוא חיפש בגוגל את המילים האלו. ומצא טקסט הזוי כתוב כפרוזה שנכתב מנקודת מבט מגדרית שיוויונית. שהעלה חיוכים לאור האירוניה בה רז קרא אותו, מה שעודד את רוחו והביא אותו לחוד את גילו של עומר. המסקנה עומר צעיר, יחסית ורוויטל זכתה בחולצה מורבידית, כי ככה. משה קרא שיר שלו בשם "עוצמתך אשה" שנשאר סתום. משום מה התפתח דיון קליל על "טו דו ליסט". דנו קצרות במדקרות אהבה אצל נשים בעקבות השיר עצמו. ענבר נאלצה לצאת כי המתין לה טרמפ ונשארנו חמישה. עומר שאל האם נרצה טקסט רציני או קליל ונבחר ברוב קולות טקסט קליל. עומר קרא מונולוג מתוך "ספר הצטטות" של חנוך לוין. התפתח דיון נגעל ומשועשע על טקסטים מגעילים של חנוך לוין. בהמשך דנו ברישיון של חנוך לוין לכתוב על נושאים המהווים טאבו, באופן פואטי מעמיק. חנוך לוין הושווה גם לצ'רלס בוקובסקי. משום מה התפתח דיון אישי חביב על מולטי-טסקינג והפרעות קשב, בעצם בגלל שאני כותבת את סיכום הסרף בזמן הסרף עצמו. קראתי שוב שני שירים מתוך "סמאל אהובי" שלי. וסיימנו בנימה פואטית מזוככת אם כי טרגית שלא לדבר מורבידית. יתכן ויהיו עוד סרפים בבית אריאלה, בעתיד.."

(עד כאן רוב הסיכום שכתבתי במהלך הסרף – שנים לא כתבתי הרבה כל כך!!)

הערב ירד והלילה התחיל בארועי לילה שחור, בערך בשעה שמונה –

כתבו  כך, בדף הארוע בפייסבוק, הפניה בלשון נקבה ומיועדת לכולם:

ממשיכות גם השנה במיטב המסורת לילה שחור בתוכנית האמנותית:
ברכות:  ראובן אברג'יל ממנהיגי הפנתרים השחורים
יופיעו: יהודה קיסר ולהקתו עם הזמיר שי בשן. מיכאל ועקנין ולהקתו!
הקראת שירה פמיניסטית מזרחית בועטת של המשוררות המוכשרות:
סיגלית בנאי, עדי קיסר, שירה בן אלי, נעמה ארלקי, שירה אוחיון, תהילה חכימי, סהר עדס, גוני היימס, אפרת שמע, ריקי בנלולו, לורן מילק.
על המוזיקה: לסה פסה – אופיר טובול, גל כדן וחן אלמליח
..
יום חמישי, 26 ביוני 2014, תחגוג תל אביב ברוב פאר והדר את הכרזתה כ"עיר לבנה" באירועי הלילה הלבן. אירוע זה נועד לפאר את העיר הלבנה והשבעה השוכנת מצפון לדרך מנחם בגין. בקצה השני והמוזנח של העיר, נתכנס אנחנו, תושבי שכונות הדרום, ונחגוג לעצמנו כמיטב המסורת, את "לילה שחור" – ערב תרבות ומחאה!
בגלל ההזנחה המתמשכת של השכונות. בגלל שאירועי "לילה לבן" מדלגים על רוב חלקי העיר- על תושבות ותושבי דרום ומזרח העיר. כי הגזענות של ההגמוניה התל- אביבית נגד שחורים פוגעת בנו, תושבי העיר השחורה. כי אירועים כמו "לילה לבן" מעולם לא ייצגו אותנו, פנו אלינו או התקיימו אצלנו בשכונות. כי זיהום האוויר מהתחנה המרכזית עושה לכולנו רע בריאות. כי כספי הארנונה שלנו מממנים שיפוצים גרנדיוזיים בתיאטרון הבימה הלבן הבוהק, בזמן שהמוסד הציבורי המרכזי בדרום ת"א זה בית המעצר אבו-כביר. כי אם מתעלמים מאתנו ב"עיר הלבנה", אין לנו ברירה אלא לארגן את החגיגות שלנו בכוחות עצמנו, עם חאפלה שלא נראתה כמותה בכל העיר!! שחור זה הכוח שלנו!
כמו כן באירוע תהיה תיבת התרמה לאם חד הורית וכל אחד יתרום כפי יכולתו.
****************************************
האירוע בשיתוף קואליציית "ליבי במזרח", תנועת "אחותי", "קפה גיברלטר", קבוצת "הלא נחמדים-לא נחמדות", פעילות/ים ויוצרות/ים עצמאיות/ים.."

לא מתיימרת ליישב את הסתירה בין ארועי לילה לבן בהם השתתפתי, לבין ארועי לילה שחור בהם אני תומכת. אבל כיוון שכבר התחייבתי לסרף "לילה לבן" בבית אריאלה לא יכולתי ללכת בעקבות נטיית לבי וערכיי – לא באתי לתמוך בחברותיי המשוררות, בארועי "לילה שחור", שהתקיימו במחאה על הזנחת דרום תל אביב וכמחאה על ההגמוניה האשכנזית הלבנה בישראל. בכל אופן, מאחלת לכולנו שירה בכל הצבעים, בספריית השירה שבבית אריאלה ובעוד ספריות שירה, שעוד יקומו אני מאמינה, בכל תל אביב ובכל הארץ!!

קבלו סמליל המסע המשותף להעלאת תקציב התרבות ל1%  בישראל – תומכת מאד!!

אחוז אחד לנשמה - חצי אחוז לנשמה שחורה

אסיים בחיוך משועשע, בעקבות הטקסט של ארועי לילה שחור

מסתבר שהבחירה שלי בסימני פיסוק זוגיים מתפשטת, אושר פעוט..!!

(קראו על זה בקצרה מאד)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *