נייר העמדה שלי – מאמינה לך רק לך ולשום דבר מלבד לך!!

המשוררת שז עוז היתה הראשונה ולא האחרונה שעדותה האישית, על תקיפה מינית כגילוי עריות, הסבה תשומת לבי לקושי הממשי באפשרות דיווח מיידי במשטרה והגשת תלונה על התעללות ואונס במשפחה. לאחרונה נחשפתי לסיפורה של ורד לב, התאבדה לפני כשנה, לאחר ששבתה רעב מול כנסת ישראל ללא מענה ראוי והולם לסבלה המזעזע. ורד לב התאבדה עקב חוסר האפשרות להתעמת מול אביה (שאנס אותה במשך שנים כילדה) – זה נקרא חוק התיישנות. אבל הקושי ישנו גם בדיווח מיידי על תקיפה מינית בידי א/נשים מוכרים או אפילו כאלו שזרים. אשה ההולכת בדרך אמיצה, בישראל כבר הרבה שנים, היא היוצרת אשכר אלדן כהן, שנאנסה בידי יצחק לאור. היא פרסמה בתקשורת עדות תקיפתה המינית והתלוננה במשטרה (בהמשך עוד נשים העידו נגדו בתקשורת וניסו לפעול במקביל דרך מערכות אכיפת החוק). למרבה הצער, החוק במדינת ישראל לא מאפשר הגשת תביעה נגד האנס (המשורר) עקב אותו חוק התיישנות. אמנם לדעתי יש לשנות את החוק, כך שתבוטל תקופת ההתיישנות על תקיפה מינית. אלא שלא די כי הפשע חמור כרצח וכבר שמעתי נאמר בידי רבות "אונס הוא רצח נשמה".

  • צילום ועיבוד דיגיטלי עם שורת שירה שלי תחת הכותרת "גילוי עריות = טרור בבית" 

גילוי עריות - טרור בבית 

** /

חֲלָלִים נִפְעָרִים בָּהּ וּבְאִטִּיּוּת מִתְרַחֲבִים.

אֲבָנִים בֵּין שִׁנֶּיהָ הַטּוֹחֲנוֹת לְאָבָק

שֶׁחֲרִיפוּתוֹ צוֹרֶבֶת גְּרוֹנָהּ. מַעֲלָה מִנְחוֹת מֵי מֶלַח.

שְׂפָתֶיהָ מְמַלְמְלוֹת, "אֵלּוּ רַק דְּמָעוֹת.. לֹא הַכְּאֵב עַצְמוֹ".

אלו פיסות בודדות של חיי נשים מתוך רבות, שנחשפתי לסיפורן. אני בטוחה לחלוטין ולמרבה האימה, שמספרן רב ביותר. התרבות שלנו בה התפיסות השולטות הן של גברים הביאה אותי, ועוד הרבה מאד נשים וגברים, להפנמת האפשרות שבושה (על חולשת הגוף, על חילול הגוף, על חולשת הנפש, על חילול הנפש) היא קשר השתיקה הגדול ביותר. סנוניות ראשונות להבנת ממדי הפשיעה הן ריבוי התלונות על הטרדה מינית לאחרונה. אז יבואו ויטענו כי רוב המקרים אינם מוכרעים בבית המשפט. לאלו אענה ואוסיף ואטען שרוב המקרים אינם מגיעים כלל לידיעת המשטרה או רשויות השלטון. זו לא הפתעה לנוכח קושי חברתי-תרבותי עצום להתמודדות נשים (וגברים) עם נטל הוכחת האשמה המוטל על כתפי קורבנות התעללות מינית מכל סוג. העובדה היא שכיום זו פשוט דרך קשה משפילה מחלישה ומייסרת. בנימה אישית והאמונה שלי לפיה האישי הוא הפוליטי, למרות העובדה כי איני זוכרת תקיפה מינית שעברתי, נאמר לי לא פעם שאני חיה כשורדת אלימות מינית וזה באמת דבר מה פעור בנשמתי – עלי ועלינו לעשות דבר מה מכריע, ליצור דרך אשר תונח לפתח דלת חיי נשים (וגברים) שהותקפו מינית כדי שיעזו להתעמת בעוצמה פנימית מול מצוקה נוראה!!

  •  – עיבוד דיגיטלי שלי לביטוי בו נתקלתי ברשת

אני בוחרת = אני משפיעה

זו נקודה בה ישנה דרך הדורשת אומץ ויושר לב, זו דרך הדורשת נקיון כפיים וחוסר משוא פנים. אלא שזו משימת הרקולס או שמא אמזונה. במהלך הכתיבה כעת אני מרגישה שעלי לרכך דברים המאתגרים תפיסות דמוקרטיה בסיסית ובצדק רב. כי לדעתי, זו דרך ללא ספק קשה להתמודדות ולהכרה אבל הכרחית. לכן עלינו להפוך את בסיס המערכת המשפטית על ראשה. אבהיר כוונתי, מדובר בשינוי מהותי באמונה בחזקת חפות הנאשם/ת לאמונה בחזקת אשמת הנאשמ/ת בתקיפה מינית, עד שתוכח החפות המוטלת בספק ומראש. זו עשויה להיות רעידת אדמה ערכית הרת גורל, לא פחות ולא יותר. זו עשויה להיות גם תחילתה של יצירת מציאות מאוזנת והוגנת יותר.

** 

שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת

דְּפִיקוֹת בֶּחָזֶה

טַעַם מַתֶּכֶת

בַּשְּׂפָתַיִם.

אֲנִי עַל סַף –

הִתְנַגְּשׁוּת בִּצְבִיר כּוֹכָבִים.

מתןך מחשבה על בחירה ממשית ומחזקת מוסרית בראיה תרבותית-חברתית, במציאות בה נשים (וגברים) יחיו חייהן/ם באמונה שישנה אפשרות להוכחת צדקת הדרך אותה יאלצו ללכת, תוך חשיפת חוויות אישיות הרסניות לעיניים ביקורתיות, הבחירה קלה מאד. האמנם יש כאן שאלה – תמיכה במערכת משפט המעודדת שתיקה ומחזקת אלימות מינית, או תמיכה בחשיפת האמת הערומה (וללא ספק המכוערת) לאורה המטהר של מערכת משפט צודקת ונכונה – כמובן שהדרך היא לא הדרך בה בחרנו ללכת (לפי רוברט פרוסט). דרכנו תהיה הדרך בה כן נבחר ללכת, זו אכן דרכה של האמת כל האמת ושום דבר מלבד האמת.

מ א מ י נ ה  ל ך  ר ק  ל ך  ו ל ש ו ם  ד ב ר  מ ל ב ד  ל ך

  • השירים מתוך ספר השירה השלישי שלי "שׁוֹאֶגֶת בְּלוּלְאַת-אֵינְסוֹף" (פרדס, 2016)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *