עוד נאחזת

עוד נאחזת בחיים האלה, כאן אין לי אחרים, כדי להיות. אולי למען אהוביי, זה לא די. דיברתי בעצמי

לדעת, זה לא די. חפרתי בגופי ונפשי, זה לא די. התמסרתי לכדורים מרגיעים וממריצים, זה לא די.

גומעת משקאות תוססים, בשחור ושקוף.

לוכדת צלילים שקטים, עטלפים ועשים.

נותנת שוב ללילה לזרום בדמי,

מתמסרת לליטופי לבנה בעורי.

כונסת אברותיי,

פושטת בגדיי –

נושמת.

השפתיים - פרט עצמי

4 תגובות

  1. שיר כואב, לוחץ על נקודות רגישות, פסימי אבל גם אופטימי בסיומו.
    הייתי מוותרת על המילה "אז" בהתחלת השורות.
    אהבתי את השורה המסיימת – "נושמת". באמת, לפעמים זה כל מה שאפשר לעשות, אבל גם זה לא מעט בכלל.

    תמרה אור סלילת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *