על חשיבותה של חשיפת משורר/ת לקריאת השירה על ידי הקורא/ת..!! (מכתב פתוח וחם ליחזקאל רחמים)

יחזקאל (רחמים) יקירי. כבר כמה שנים שאנחנו בקשר-לא קשר, חם ומלא חיבה, דרך המדיות הוירטואליות ואני זוכה לדרישת שלום ממך מכל מיני צמתים במסעותיך בעולם הרחב. בשל זאת ועוד שמחתי כשיצא ספרך המסקרן "עכשיו הנסיעה" (פרדס, 2016) וכמה סקרנית לקרוא בו!! רמזרמז..

עכשיו הנסיעה - יחזקאל רחמים

  • כריכת "עכשיו הנסיעה" (פרדס, 2016) מאת יחזקאל רחמים

כעת אשתף אותך במחשבות והרגשות שעלו בי כשקראתי את מחשבותיך הרגשותיך ואת שיריך בכתב העת המקוון "הפתיליה". לדעתי, לא מקרית הבחירה לפרסם את הרשימה דווקא כעת, לאחר שעשית פומבי לתהיותיך אודות מידת ההצלחה בביצת השירה ובכלל בקרב האוכלוסיה של אותם "מעטים (ה)קוראים שירה.." כפי שכתבה ויסלבה שימבורסקה, זוכת פרס נובל לספרות (1996) וכפי שהיא כתבה "..שִׁירָה – / אֲבָל מַה זֹּאת בְּעֶצֶם שִׁירָה. / לֹא אַחַת נִתְּנָה לְכָךְ / תְּשׁוּבָה רְעוּעָה. / וַאֲנִי אֵינֶנִּי יוֹדַעַת וְאֵינֶנִּי יוֹדַעַת וְנֶאֱחֶזֶת בָּזֶה / כִּבְמַעֲקֶה גּוֹאֵל."

ויסלבה שימבורסקה 2

  • ויסלבה שימבורסקה (צילום מהמרשתת, יתכנו זכויות)

כעת אציג לפניך את תפיסתי כפי שהיא מתקשרת לרשימה שלך. אם כך, מעניינת אך לא נדירה היא היכולת להאזין לשני קולות בך, הקור האפלולי המחושב והמשוחרר היוצר ללא גבולות. כפי שכתבת בספרך "..כְּשֶׁאֲנִי מִתְבּוֹנֵן הוּא עוֹלֶה עַל גְּדוֹתַי: / בּוֹא נִקְפֹּץ לְתוֹכָהּ.." אצלי זו חלק מהשגרה מאז ומעולם. ההאזנה אצלי הקצינה לאחרונה או שמא הקולות עצמם הקצינו. ולא.. לא אתה ולא אני שומעים קולות, אולי רק פנימיים, שמהדהדים לבטים של נפש רגישה ומודעת. ההתלבטות אודות מידת המעורבות בתהליך פרסום ושיווק ספר, לאחר יציאתו לאור, מוכרת ידועה וחוזרת אצל כותבותים רבים מאד – אצלי גממ. אלא מה, שמוצאת כמה טעמים חיוביים יותר לגילוי מעורבות שכזו. ראשית, אם לא תספר שכתבת, איך ידעו / יקנו / יקראו / יתרשמו, לטובה או לרעה. שנית, אם לא תספר על הרקע לכתיבה איך ידעו מה ההקשר של חוויותיך / תחושותיך / הרגשותיך / של תשוקותיך. שלישית, אם לא תחשוף את החומר ממנו עשויים חלומותיך, איך ידעו לפרשם. אה.. הרחקתי לכת?? בין הראשית לשנית, מצאתי עצמי מבצבצת ומבטאת תפיסתי "רַק עַל עַצְמִי לְסַפֵּר יָדַעְתִּי. צַר עוֹלָמִי כְּעוֹלַם נְמָלָה.." כתבה רחל בְּלוּבְשְׁטֵיין סלע, לפני כמאה שנה פחות כמה עשורים.

רחל בלובשטיין 2

  • רחל בְּלוּבְשְׁטֵיין סלע (צילום מהמרשתת, יתכנו זכויות)

ובכן, אם כבר נתלתי באילנות גבוהים ואם כבר נגענו אז למה שלא "נחליף נוזלים ודעות" אמרה מישהי פעם, לא חשוב מי ומתי (צוחקת לגבי הנוזלים אבל לא לגבי הדעות). ובכן, זו לא חשיפה ראשונה של תפישתי האישית לפיה כתיבת שירה היא נגיעה ישירה וחזקה, הבאה ממעמקי האנושיות ועוברת תהליך רגשי ונפשי, תוך כדי תהליך פואטי ואסתטי. שני נתיבים אלו רגשי-נפשי & פואטי-אסתטי נעים  זה מתוך זה משפיעים זה על זה ומעוררים זה את זה: לעיתים התהליך מסתיים לאחר סיום הכתיבה האישית; לעיתים התהליך מסתיים לאחר העריכה כפי שאני מציעה אותה, הן האישית והן הבין-אישית;  לעיתים התהליך מסתיים רק לאחר יציאת הספר לאור והגעת משובים והתייחסויות מהקוראות/ים שכאמור "מעטים". כל שלב מאפשר קריאה חדשה ואחרת בשירה, שנכתבה בנקודה A זמן & מקום & מצב רוחני מסוים, והתגלגלה עד לידי הקורא/ת המצויה בנקודה B. משם הקריאה מחוללת תהליכים דומים וחוזרת חזרה החוצה, אל הסובב את הקורא/ת. אגב, חשבתי הרגע על צרוף יצירה מוסיקאלית המבטאת מעגל זה ונראה לי שזו קלאסית –

Antonio Vivaldi – The Four Seasons – Julia Fischer

לעיתים אם התמזל מזל/ה של הכותב/ת המשוב מגיע ומעורר עוד סבב של תנועה על הנתיבים הדו כיוונים בכביש המהיר של מעבר הנוירונים בסינפסות שבמוח היוצר/ת. אמנם, הקריאה תלויה גם בבחירת הכותב/ת, מלתחילה לכתוב דרך המיית לב או התרשמות חיצונית או דעה אינטלקטואלית ועוד ועוד (כוללת כאן גם שילוב בין הדרכים). הכותבות/ים בדרכים יוכלו להחכים ממשוב לאחר קריאות, על אחת כמה וכמה של זרים/ זרות. עיניים חדשות מביאות, משב רוח רעננה המאווררת תפיסות, שהתקבעו אודות השירה שנכתבה ונחתמה בספר. זו העת בה הדפים נשאפים וננשפים, זו העת בה אין מקום & זמן, אלא שירה על-זמנית. שירה בה ישנה שאיפה להכנס להיכל האל-מוות ולהותיר חותם שלא ימחה. אלא שבנקודת זמן זו, עת יציאת הספר לאור, נראה שההתייחסויות מקבלות רגעי חסד בנכונות אפשרית הכותב/ת להכיל לעבד להפנים ולממש הלאה בחיים –

שירה - הללוה

  • "מם" שיצרתי ואהוב עלי מאד, ענבל אשל כהנסקי

השירה היא חלק מהחיים!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *