תפקידה של האמנות במאה העשרים ואחת

תפקידה של האמנות במאה העשרים ואחת היא להיות מעוררת

מחשבות ורגשות, תוך קריאת תיגר על מוסכמות וניתוץ סכמות הגמוניות,

שעבר זמנן. אבל הן עוד נאחזות בנו, כצמח טפיל, שעלינו לשרש ללא הרף.

תפקידה של האמנות הוא למשוך חוט של השראה דק וחזק מן היצירה,

אל מעמקי התובנה המעמיקה, לסחרר את הנפש ולהשקיטה באותה נשיקה רכה.

על האמנות להיות נוכחת ונגישה לכל נשמה החפצה בה – בכל אמצעי אפשרי,

ישירה או עקיפה, נשגבת או סרוחה – האמנות תמיד נמצאת בנו, מלאת תשוקה.

האמנות במאה העשרים ואחת סובבת אותנו ומקיפה בכל מקום אשר נהיה –

בספרים ובתקליטורים, בערבי שירה /  ספרות /  תאטרון / מחול / מוזיקה / אמנות

פלאסטית  על סוגיה הרבים מאד, ברדיו ובטלוויזיה,  בעיתונות הכתובה,

ברשתות המקוונות, בראשנו ובגופנו..

בשל הפריחה השופעת של האמנות, עליה לא לשכוח  את אחריותה כלפינו:

על האמנות להוות חוד חנית תרבותי-חברתי,

כסוכנת שינוי לעתיד החברתי-תרבותי, מכאן והלאה.

כמשוררת ואשה, אני רואה באמנות צורך קיומי שלי /

כאשה ומשוררת, אני רואה באמנות צורך קיומי כללי.

 

11 תגובות

  1. שלום ענבל
    אהבתי את הקטע הזה

    ״תפקידה של האמנות הוא למשוך חוט של השראה דק וחזק מן היצירה,

    אל מעמקי התובנה המעמיקה, לסחרר את הנפש ולהשקיטה באותה נשיקה רכה.״

    כן אם נשתמש במילה הפשוטה … לרגש וככל שההתרגשות עוצמתית תשאיר עלינו האומנות את אותותיה

    ההתרגשות של האומן בזמן כתיבת היצירה תשפיע על יצירתו ואם יצליח להעביר את התרגשותו לחווה היצירה הרי פעמיים כי טוב
    ואף יותר מכך אם תצליח היצירה ליצור חוויה נוספת בלתי תלויה בקרב החווה

    1. דוד יקירי,
      כתבת "..ההתרגשות של האומן בזמן כתיבת היצירה תשפיע על יצירתו ואם יצליח להעביר את התרגשותו לחווה היצירה הרי פעמיים כי טוב ואף יותר מכך אם תצליח היצירה ליצור חוויה נוספת בלתי תלויה בקרב החווה.." ואני מדייקת וכותבת כי כל נגיעה של האמן בנמען יצירתו, היא חשובה ומשמעותית. על אחת כמה וכמה אם האמן השפיע על הנמען באופן משמעותי ועורר אותו למחשבה רגש ואם לעשייה אז בכלל..!!

      ענבל אשל כהנסקי
          1. דוד יקירי,
            זה ברור לי!!
            אגב, אמנות היא יצירה – שירה, מוסיקה, ציור, מחול וכו'.
            ואילו אומנות היא מומחיות בעשיה – נגר אומן, חקלאי אומן וכו'. 🙂 🙂

            ענבל אשל כהנסקי
  2. ענבל יקרה,
    דברייך נכונים, מדוייקים וגם חשובים. היה חסר לי רק דבר אחד, כאשר פירטת את כל תחומי הדעת הנוגעים לאמנות לא ציינת את האמנות הפלאסטית שהיא אולי הראשונה מבין כל האמנויות שידעה להעיז, לשבור מוסכמות, לנתץ פרות קדושות, לחלל את המקודש, ולהביא מסר אחר לעולם. לא תמיד המסר הזה נקלט בזמן אמת ( כפי שאכן צפוי שיקרה), אבל, כדברייך זה אכן תפקידה של האמנות (כל תחומי האמנות), ולמעשה היה זה תפקידה מאז ומעולם.
    בכל אופן, לבד מההערה הקטנה שציינתי כאן בשם האמנות הפלאסטית, אני אוהבת את רשימתך זו ומסכימה עמה.

    1. נורית יקירתי,
      אכן.. עקב השעה המאוחרת בה נכתב הפוסט, נשמטה ממני, באופן מביש, האמנות הפלאסטית. לכן, ערכתי והוספתי אותה. מעניין מאד האם היתה בראשית המילה או התוהו הפלאסטי.. 🙂 🙂
      וכתבת ".. לשבור מוסכמות, לנתץ פרות קדושות, לחלל את המקודש, ולהביא מסר אחר לעולם. לא תמיד המסר הזה נקלט בזמן אמת ( כפי שאכן צפוי שיקרה), אבל, כדברייך זה אכן תפקידה של האמנות (כל תחומי האמנות), ולמעשה היה זה תפקידה מאז ומעולם.."
      ואנחנו תמימות דעה. אם כי, אוסיף ואחזור, בעקבות תגובתו של דוד בראבי, שצדק בהחלט, כי על האמנות לגעת ולרגש בכל מקרה. יתכן כי רק אמנות הנתונה בזמן נתון, תוכל לעשות יותר ולעורר את הנמען לתגובה ממשית-אקטיבית. ואף אקטיביסטית.

      ענבל אשל כהנסקי
    1. שושי יקירתי,
      יתכן מאד..!! את כתבת " לכן אני סבורה שאמן/ית פשוט אומר/ת "הן" לבריאה באמצעות בריאה משלה/ו.." ואני לא מתייחסת כאן לבריאה כלל. אבל אולי זו נקודת המבט שלי כיום. הכל יחסי, לדעתי.. 🙂 🙂

      ענבל אשל כהנסקי
  3. יקירותים,
    ובל נשכח את החלק הזה של אמנות, עליו כתבה בפייסבוק, חברתי האמנית, אתי מצא-יחזקאל –
    "..וּפְנֵיהֶם נָהֲרוּ כְּשֶׁסִּפְּרוּ עַל נֶחָמָתָם
    בְּהָפְכָם אֶת כְּאֵב קוֹרוֹתֵיהֶם
    לְמַעֲשֵׂה אָמָּנוּת.."

    ענבל אשל כהנסקי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *