קורסת פנימה, התבוננות

עד כה, אלו היו ימים נוקשים ורכים, אלו היו ימים מרירים ומתוקים. אלו היו ימים עם גלי עוויתות, גלי חרדות, גלי סחרחורות, גלי מיגרנות פועמות. גלי חיים גואים ולא, לא די היה לה בכלל. לא רק בשל תת ההכרה הנפרשת כמו מניפת צבעי הקשת, היא טבלה בה מתמסרת.

היא גם מצאה עצמה שותה מבאר חלב מתוק בטבורה של עיר צחורה, או בעלת גבעות. התיימרה להניח להשראה ולכתוב פשט אבל הדרש הצליף בה ולא הרפה. מתבוננת בכל השפע הזה, בעינים פעורות ודומעות. חסרת הגאים והברות, ללא צליל המילים, קרסה לאיטה פנימה –

היא מקפלת אברותיה וסוגרת חלונות מוארים. פותחת תריסים ונותנת לאוויר הלילות הקרירים לחדור לנקביה, לעשות בה כבר

2 Comments

  1. "התיימרה להניח להשראה ולכתוב פשט אבל הדרש הצליף בה ולא הרפה."

    זַעֲקַת הַגּוּף

    שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֶת

    גּוּפֵךְ

    בְּדֹפֶק נְשִׁימָה

    עַצְבוּת יָרְדָה עָלַי

    גַּם אִם רָחוֹק

    מִגּוּפִי

    כְּאֵבֵךְ

    מוֹתֵחַ אֶת עוֹרִי

    הַצְּמַרְמַר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *