דחוף מאד??!!

אמא שלי, ד"ר לחינוך במכללת בית ברל, הכינה כרטיסים עם ציטוט המשורר שנפטר דוד אבידן (1934-1995).

מתוך ספר האפשרויות - דוד אבידן

"..דחוף מאד לתת לעצמי.." כתב אבידן. ואני חושבת מה כל כך דחוף?? האם אנחנו חייבים לתת לעצמנו, בדחיפות??

ומה על "ההנאה שבאטיות" שבה החיזור, העילוס הוא עצם הענין ותכליתו, הוא אמנות מלוטשת לשמה, כפי שכתב מילן קונדרה שנולד ב1975, בצ'כיה??

IF

בארון הספרים שלנו ישנו עותק מוכתם ואהוב של "ההנאה שבאטיות" (1993) הוצאת זמורה ביתן 1995, תרגמה מצרפתית חגית בת-עדה

ואולי הנתינה לעצמי היא דבר מה באמת דחוף??!! זאת מתוך תפיסה בה האדם עצמו במרכז ואין בלתו..

ואילו ההנאה האטית, מקומה רק בזוגיות..??!! זאת מתוך תפיסה בה הזוגיות המושלמת היא חזות הכל..

אני תוהה..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *