מתפשטת באטיות ונכנסת עם הרבה טקס בישבן, לאמבטיה ענקית, מזרימה מים חמים.
משתרעת באטיות ושוקעת עם הרבה טקס בישבן, באמבטיה ענקית, מזרימה מים קרים.
**
מוכנה ומזומנה, נותנת לשדה להשתולל בי – אמא שלי נהרגת בתאונת דרכים והלומת יגון
מאבדת רצון לחיות זורקת עצמי ביאוש לקברה הפתוח. בן זוגי נורה בראשו והלומת יגון
מאבדת רצון לחיות זורקת עצמי ביאוש למחלקה הסגורה. בתי יחידתי נרצחת והלומת יגון
מאבדת רצון לחיות, זורקת עצמי ביאוש מהקומה העליונה והמוות..
מתמתחת באטיות ויוצאת עם הרבה טקס בישבן, מאמבטיה ענקית
נוטפת דמות המטושטשת מאדים במראה עגולה,
חוטי גומי שחורים
חוצים בה.
**
כשהשדה שקטה יותר
אפשר לנסות
לחיות
בזהר
*
זהו דימוי די נפוץ, קראו לו שד או הזיה, אם תרצו. אנחנו מדמים איזה אסון גדול, שיאפשר לנו להפגין את עוצמת אבלנו. בפתיחת המערכה החמישית של 'המלט', המלט המסתתר נדהם לשמוע שאופליה מתה, אך הוא מגלה את עצמו רק כדי להוכיח שאבלו עולה על זה של כל הנוכחים.
אבינעם היקר, אכן.. אני מבינה שאתה מציע את נקודת המבט בה אני מעצימה וחושפת את כאבי רק כדי להפגין אותו בגלוי, ואני מקבלת זאת לחלוטין!! אלא שהמחשבות עצמן עולות בי כך או כך.. ההבדל נעוץ בכך שאני בוחרת ומשתפת זאת.
תודה לך ענבל אהבתי את הדימוי כמה שאת מעיזה יותר כך יותר יורדת לעומקים נשגבים תמשיכי לכתוב שבת שלום… ענבל
עידן היקר,
תודה מאד!! מצא חן בעיני הצרוף שיצרת "עומקים נשגבים".. המשך לקרוא אותי.
בקריאה נוספת, אני תוהה למה 'בישבן', למה לא 'בתחת'.
אבינעם היקר,
הממ.. כי בשיר המקורי של מאיר אריאל השורה היא ".. נכנס עם הרבה טקס בישבן.." 🙂 🙂
אופס… חשפתי את בורותי. עכשיו מובן.
אבינעם היקר,
לאו דווקא.. אני זו שהניחה שהשורה מוכרת לכולם!!