על קריאת שירה בקולי, צלול ומהדהד!! (זו כמיהה)

"בראשית היתה המילה.." (הברית חדשה)

הקריאה באה לפני כתיבת השירה. כך הדבר אצל האנושיים, כפי שאני נוהגת לכנות את המין האנושי. אלא שהקריאה בקול, מתוך הכתוב, היא תופעה, שאינה כה נפוצה. למרות שהיא בעלת נראות גבוהה – באמצעי התקשורת הדיגיטלית, לסוגיה ומול קהל.

או.. מול קהל. מול קהל אנו מצופות לזכור את הכתוב בעל פה. כלומר, לשנן בדרכים מתוחכמות, יותר או פחות, את המילים שכתבנו, אנו, היוצרות של צרופי מילים נאות לכדי שירה חיה. שירה הנשמעת ברמה, מעבר לדף המודפס או למסך המרצד. שירה המהדהדת באולמות או בבתי קפה. שירה הנלחשת ברחוב מפה לאוזן. שירה נצעקת מול אמפי-תאטרון הומה או נהגת מול אנוש יחיד, אהוב.

קוראת שירה בערב שירה - בית הסופר - אוקטובר 2013

צלמה ענת קון אמן, בערב עמדת שיר, אוקטובר 2013

בימים האחרונים אני חושבת על השינוי, שחל בי, באופן אישי, בתהליך קריאת השירה בקול. בהיותי צעירה נאלצתי לשנן ולהתאמן ולחשוש, שמא אגמגם או לא אדבר ברור. זאת עקב התסמונת הנוירולוגית-מוטורית שלי. הדבר לא השתנה בעצם רוב חיי הבוגרים.

בשל השיפור הניכר בתופעות הלוואי של התסמונת שלי, כיום אני מוצאת עצמי לא רק חוזרת וקוראת, משננת ומתרגשת. אלא גם מרשה לעצמי את המותרות – להתלבט האם לקרוא בצורה תאטרלית (על מנת להרשים) או בצורה יבשה (על מנת לתת למילים עצמן מקום משלהן). האמת שאני מתקשה להחליט.. אבל אני בטוחה שאעשה את מיטב יכולתי להיות טובה, בכל אמת מידה, בערב עמדת שיר 6 ביום שלישי הקרוב, 19.8.2014, בית היוצר, נמל תל אביב!!

הזמנה לערב עמדת שיר 6

5 Comments

  1. אני חוששת, אז אני מהרהרת ומתכננת. אני חושבת בכתב, יום וחצי (בערך) לפני…
    בכל פעם שאני מגיעה לאירוע המתרחש בנמל צפון תל אביב, המקום הענק הזה, אני פוחדת שלא אמצא את המקום ולא אצליח להגיע בזמן. אני יוצאת מביתי, שבשכונת שפירא אשר בדרום תל אביב, ממש ליד התחנה המרכזית, לאחר שתכננתי את נסיעתי באתר האינטרנט של התחבורה הציבורית.
    אין אוטובוס המגיע לנמל. בדקתי במפה שמצאתי באינטרנט, אצטרך ללכת המון ברגל. אני יודעת שאין שם שילוט. אצטרך לשאול את העוברים ושבים איך להגיע. למזלי אין לי בעיות ביטחון עצמי ותקשורת עם הציבור.
    מכיוון שאין לי כסף למונית, אצא מהבית הרבה מאד זמן לפני שאצטרך להגיע. אני מקווה שאצליח להקדים מאד, וכך יהיה לי זמן לשבת על המזח, לאכול את הסנדויץ שאביא מהבית… ואז בטח יתעורר בי הרצון העז לרשום, לצייר או לכתוב. כהרגלי, אביא אתי חומרי עבודה. מצלמה, עט, נייר, צבעי פנדה וגירים. אלו חומרי העבודה הכי ניידים וגם הכי קלי משקל. וכך יהפוך החשש שלי למשהו שאיננו ידוע מראש…

    אורנה לביא
  2. אה, שכחתי לכתוב. מכיוון שעקב מצבי הרפואי אני חייבת ללכת הרבה ברגל, זהו גם פתרון לחוסר הזמן שלי וטיפול פיזיותרפי מרוכז. על כך אני אומרת תודה למפיקי האירוע, אבל מקווה בכל זאת שיהיה אי פעם אוטובוס שיגיע לנמל, וגם איזו מיני-תחבורה-ציבורית פנימית בנמל עצמו.

    אורנה לביא
  3. ענבל יקרה אני אתך מאד
    השירה צריכה להיקרא נכון ולא רק מושרת נכון אני בעד לתרגל וכך גם נזכור חלק מהשיר נוכל להרים ראש ולהביט בקהל
    רן ביקש מכולם לתרגל ואני בטוח שזה ישפר מאד את הרמה של הערב
    אני ששר את המילים בעזרת מנגינה מרגיש שככול שאני שר יותר אני מבין יותר ומצליח להעביר לקהל את השיר

    ולאורנה לביא החביבה אומר כדאי לך לא נאכזב אותך
    וגם אומר שיפה כתבת
    אז להתראות!

להגיב על דוד ברבי לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *