סבתי הגדולה והאהובה, איילה דוברוביץ, אם אימה של אמא שלי, היתה באמת אשה מופלאה. היא נולדה בירושלים וחיה רוב חיה בכפר אביחיל (בצפון השרון). סבתא איילה נפטרה בשנת תשמ"ו. הייתי ילדה קטנה ולא נותרו לי זכרונות ברורים ממנה. אלא שברירי מבטים ונגיעות קלות.
בצילום סבתא איילה סבתא ציפורה ואמי בחתונת הורי (ירושלים, 1977)
מנקודת המבט שלי, בהתחלה היתה התמימות המחייכת של לאה גולדברג (1911-1970) "מה עושות האיילות בלילות".
אלא שהתבגרתי ונקודת המבט השתנתה מאד מאד. אז היה לי רוני סומק (1951-יבדל לחיים ארוכים) "עכשיו שיני הזאבים בבטן האיילה" –
עכשיו שיני הזאבים בבטן האילה
לאמיר גלבע
עַכְשָו ׁשִנֵי הַזְאֵבִים ּבְבֶטֶן הָאַיָלָה
ּכִתְמֵי ּדָם הִתְקָרְשּו ּבְצַוָארָה
רֵיחַ הַיַעַר ּבְכַפֹות רַגְלֶיהָ
וׂשְפָתיהָ ּכְבֵדֹות מִלְסַפֵר אֶת הַמַסָע ּכְמֹו
הָרֶגַע ׁשֶשָׁלַחְתָ אֹותָה ׁשֶהַקְמָטִים
צָבְאּו ּכִזְאֵבִים עַל ּפָנֶיָך
עֵינֶיָך הִסְתַתְרּו ּבְחֹרֵיהֶן ּכְבִמְאּורָה ּובַחּוץ
הָיָה חַם וְקַר
קַר וְחַם,
מֶזֶג אֲוִיר ׁשֶל טָעּות
וְהַזְאֵבִים ׁשָתּו וֹודְקָה לִכְבֹודְך ּבַחֲגִיגֹות הָאֹנֶס ׁשֶבְלֵילֹות ּגּופָה.
אלא שחיפוש איטי (לא הייתי במיוחד סקרנית) אחר המקור, אליו התייחס רוני סומק, הסתיים רק לפני כמה ימים. באמצעות פוסט של המשורר והחבר היקר, ערן צלגוב, שציין שלושים שנה למות אמיר גלבע (1917-1984) "איילה אשלח אותך" –
איילה אשלח אותך
אַיָּלָה אֶשְׁלַח אוֹתָךְ אֶל הַזְּאֵבִים לֹא בַּיַּעַר הֵם
אֲנִי אוֹתָךְ אֶל מוּל פְּנֵי הַחֲזָקָה אֶשְׁלַח
הַמִּלְחָמָה לֹא בִּשְׁבִילִי עוֹד
לִבִּי אַיָּלָה לְמַרְאֵךְ פְּצוּעַת דָּם בַּשַּׁחַר שׁוֹטֶטֶת
אלא שעד אז הייתה לי, זו שמלאה אותי אהבה, יונה וולך (1944-1985) "שיר" –
שיר
בנקיק נסתר בצוקים
איילה שותה מים
מה לי ולה אלא צוקי ליבי
אלא מעיין חיי אלא נסתר
איילה מה לי ולה
מה לי ולה
מה לי ולה
אילה מה לי ולה
אלא אהבתי
בשבוע שעבר חליתי ושכבתי חלשה במיטה. נזכרתי בסבתא איילה שלי, שזכתה למות בשנתה. זה רק הד חיוור אבל בכל זאת צף ועלה בי, כאן גממ –
כמה מרגש החיבור בין הענבל לבין כל האיילות… תודה על המפגש עם רוני סומק ואמיר גלבוע, זו היכרות בשבילי.
שירי יקירה, תודה לך מאד!! שמחתי להכיר לך את רוני סומק ואת אמיר גלבע.. אם תרצי נוכל להחליף ספרים בהשאלה – "גן עדן לאורז" של רוני סומק תמורת ספרה של אוריה קדרי.
בשמחה ענבלי.. הספר של אוריה מרגש מאד בעיני. אביא לך אותו בפגישתנו הקרובה.
אגב, ראית ת'מייל שלי? (שלחתי לך עוד אחד אתמול)
שירי יקירה, יש יש!! ראיתי את השיר החדש.. יתכן ונוכל לערוך אותו בהמשך.
סבתא רבא כמה נפלא גם שהיא איילה רק בתמונה ואת ענבל טיפה זוכרת את הטעם את המתיקות של היות ארבעה דורות
כתבת יפה והבאת בחכמה את שירי המשוררים והמשוררת וכמובן יבדל לחיים רוני שאני מאד אוהב
דוד יקירי, אכן.. זכיתי פעמיים בארבעה דורות של נשים – להיות הנינה הנכדה והבת & להיות האם הבת והנכדה!! תודה מאד מאד.
פינגבק:שוב ושוב האיילה עולה | אישה שהיא אריה