עד שעצרנו בצד הדרך, בזדוניות שכזו

הזדוניות הזו מלווה, בשוכבי ובקומי. הזדוניות הזו בולטת, כטוטפות בין עיני. בלילה יצאנו לרקוד ולבשתי ורוד אבל הזדוניות הזו ניצתה בעיני, כקריצת מלאך חבלה. בלילה השתוללנו ונחתכתי מטבעת זכוכית ורודה אבל הזדוניות הזו התגלגלה, כצחוק מגרוני. לאחר שיחת טלפון למוקד אחיות ונסיעה בהולה לחדר מיון והמתנה מורטת עצבים ועד החלטה לוותר …

עוד נאחזת

עוד נאחזת בחיים האלה, כאן אין לי אחרים, כדי להיות. אולי למען אהוביי, זה לא די. דיברתי בעצמי לדעת, זה לא די. חפרתי בגופי ונפשי, זה לא די. התמסרתי לכדורים מרגיעים וממריצים, זה לא די. גומעת משקאות תוססים, בשחור ושקוף. לוכדת צלילים שקטים, עטלפים ועשים. נותנת שוב ללילה לזרום בדמי, מתמסרת לליטופי …

המילה "אובך"

"משקעי סופות חול מאזור הסהרה מזינות את האדמה במינרלים חיוניים" הסברת והוספת לנהוג עם יד אחד על ההגה ויד אחת על עורפי הכפוף אל הזין שלך. שפתיי, יונקות חלב שקדים מר וחריף, הגו מילה, שהעבירה שיני על העטרה וגרמה לך לסטות בחדות לצד הדרך. הישרתי מבט ודמעות זעם, יותר מאוחר בתחנת …

רוק, דם, חלב ודבש

הייתי לביאת מין ישראלית. כבר כמעט ולא שואגת אליך. שואגת עליך זעם וכאב / רציתי להתיש ארצי בליקוקים מתוקים. אלא שכבר כמעט ולא נותנת לאהבה שלי אליך. אלא שנותנת עצמי למילים, שרק הן עושות אותי זבה – רוק, דם, חלב ודבש   המכשפות – קסם על ים כנרת

מטפלת במסירות בגני הזהב הלבן שלי –

מנכשת מעט שערות ערווה אדמוניות, שוזפת באור לבנה בטני רכה ומצולקת, מרטיבה שפתיי ברוק סמיך ומקציף, שותלת באוזני הדים וזעקות מיוחמות אם זונחת בתשישות את גני הזהב הלבן שלי ויוצאת לכפור, שיניע לפינה חמימה, שותלת ברכות אצבעות שרועדות במעמקי ומניעות זכרונות, כבסיוטי הארוטיים.  

ונאחזת בקרני הלבנה

נאחזתי בדברים רגילים להפליא לאשה כמוני, כשינה ארוכה וזינוק לטרוֹף חיים. נאחזתי בדברים מוכרים לי להפליא כעווית ורעד, כחרדה ודיכאון, כשיחות וכדורים, כחיבוקים ונשיקות. באמת שניסיתי להיות כמו שצריכה. לישון ולקום כמו כולם, לצאת מהבית בדיוק בשעה היעודה. לדבר יפה, לשאת בדומיה כאב וטעם דם מתכתי בפה. לבשל לכבס ולא לצרוח או לקלל. …

אני לילית ואני בתה

אני לילית ואני בתה, טובעות באבקת הכשפים של לילות צחורים. כשסוגדות לו, לאדם הראשון תשוקתנו ותשוקתו לנו. מתמסרות לטעם הדם המתוק בחלל הפה ונשיקותינו, הדרך לחילופי נוזלי דם וחלב, כדבש. משרטטות באצבע מורה את גופו של אדם הראשון: שביל רוק סמיך נוטף משפתיו במורד צווארו על חזהו על בטנו על איברו הנוטף; …

כאבנו חונק נשימותינו

כשהחלקת מגופי הצעיר, כאבי חנק נשימתך השורדת. נלכדת בעולם הזה ובחבלי אהבתי, נעה ורועדת / לאחר עשרים ושבע שנים, כשהחלקתי מחייך, כאבך חנק נשימתי בי. נלכדת בביתי, כשבאת אלי / כבר שורדות מאז עשר שנים וכרוכות בלולאת אין-סוף, שחוזרות ומלפפות, שלשלת מסירות. לוקחות כדורים להסדרת רוח אדמה מים והאש שלנו, שעולה על כולן / כאבנו …

רוח מתוקה

יצאנו לדרך, רק שנינו וחצינו את הכרך העצום, מקצה לקצה. ביד אחת אחזת בהגה ואחזתי בידך השניה, אחרי שהשחזתי עליך מילים כסכיני פיפיות. פוצעת אותך שוב ושוב כשמדממת, שנינו הלומי מציאות מסחררת. עד שהגענו לשפת הים, עד שמצאנו אולם הומה באנשים שוחים באושר זמני, עד שהחל הטקס הקדום שכורך אמונה …

תפילין 2#

רק את, יונה, אהובתי, יודעת לעורר בהם שנאות המותרות לך, שאת עשית להם ולא ידעו שאת עושה להם כי את יונה, חשבו שאת עושה להם כי הם אחרים (כי הם עושים סקס כזה ולא סכס אחר) אז בואי, רוח מתה וממשית מאד, כרכי סביבם גופם סרטי עור שחורים, נעלי לרגליהם נעלי עקב ונעצי במצחם אמת כטוטפות, כי האהבה משחררת (כי דווקא מותר להשוות).   בעקבות העבודה של …