כשהשדה משתוללת, בי

מתפשטת באטיות ונכנסת עם הרבה טקס בישבן, לאמבטיה ענקית, מזרימה מים חמים. משתרעת באטיות ושוקעת עם הרבה טקס בישבן, באמבטיה ענקית, מזרימה מים קרים. ** מוכנה ומזומנה, נותנת לשדה להשתולל בי – אמא שלי נהרגת בתאונת דרכים והלומת יגון מאבדת רצון לחיות זורקת עצמי ביאוש לקברה הפתוח. בן זוגי נורה בראשו והלומת יגון …

בדבש ולא בדם

היי פחות ביקורתית ויותר סלחנית לעצמך. היי שלמה במגבלותייך והעריכי יתרונותייך. היי ריקנית פחות ומלאה יותר בחכמתך. היי פחות רדופה ורגועה יותר. היי פחות שונאת לעצמך ויותר אוהבת – רק שמרי נפשך, בדבש ולא בדם.

הרגשה נוחה

נוחה. כלומר, חסרת תחושת ייסורים או סבל שחריף על הלשון / נוחה. כלומר, חסרת תשוקה לוהבת או כמיהה להתעוררות / כלואה בחדר ספוג צחוק קל ומים מתוקים, לא מצליחה לקלל / כלואה בזרועות ספוגות ניחוח בת אורן, לא מצליחה לקלקל. נתחי גוף דשנים בשפתיי, מענגות ללא אשמה. צלולת דעה ונפש, שחסרת עניין …

אָרְיַה מכוונת לתדר אבדן הדעת

אָרְיַה מסתובבת בחדרים לוכדי נפש מסוממת וקצוות גופך מעקצצים >> נוטשת בית וחום מתוק, אין לך מה לעשות עם כל הטוב הזה >> שועטת למעמקי ג'ונגל עירוניות מנצנצת וסחופת רוח נאספת בשולי כביש חלקלק >> בוטשת ברוח למצוא טרף אנושיות, שזר כמוך לנטיות רגילות >> מכוונת לתדר אבדן הדעת המנסרת ומתופפת על מתכת, שטעמה כטעם דם …

על סף סופת החורף

על סף סופת החורף, אקרב פניי הצמאות לפנייך, מלמלת "שתגיע כבר רוח המביאה גשם". יביטו בי, עיני הנפש האהובות שלך. אישוני יתרחבו בתשוקת הגוף האוהב שלך ואצחק, חושפת שיניים ושדיים טיפות חלב וטיפות גשם יצנחו, על שפתיים צמאות. על סף שחרור סוף הגוף שלי מעצמו, אהיה שואגת.

על סף סופת חורף

למירי סלודבסקי נושמת אוויר שטוף ולחות פושטת במורד לחיי / מפשילה שכבות משפתיי ומתמסרת לסערה / שתבוא כבר ותהיה ככוח הטבע, הרסנית לעצמה ולי / שחסרת זהב שתיקות ומשולחת כפלדה / פולחת גוף אהובותיי בסופת ברקים תכלכלת / קורעת נפש אהובותיי בסופת רעמים מהדהדת / משסעת בשיניי בשר נוטפות דם וגשם …

הנפש בזינוק לילי

המסך הלבן מעורר בי חשש פתע, אולי לא אמצא דרך נכונה למלא במילים נכונות. כל גופי מטלטל בצמרמורת. הלילה לא אמצא את דרכי, שמשולחת רסן, למלא מסך לבן במילים שורטות ומצלקות נפש חשופה. רק הלילה, מבקשת לבחור במילים מתוקות דבש במילים מרוות גשם – מרפא לנפש השואגת

כל הבמה עולם

שתינו נעות, רוקדות לצלילים שמימיים. בשיער, שהיה אסוף לפקעת (תלתל סורר גולש על העורף), בזרועות חשופות למשבי חורף סוער, שתינו מחוללות ללא מעצורים. נסיך כבר לא יבוא לחזר אחרינו, ברבורים שחורים שכמונו. את שחורה כלפי חוץ, קורנת באור שמש. אני שחורה כלפי פנים, קורנת באור לבנה. אלא שזכיתי, נבחרתי לככב על במת הימים …

נוגעת כאן

מרווחי הנשימה מחריפים / רדופת חרדות ללא שם, מאטה את סיבוב הציר ומתאזנת על עצמי // מרווחי הנשימה ממתיקים / רודפת תשוקות ללא שם, מאיצה את סיבוב הציר ומאזנת עצמי אלי // טעונה במהירויות משתנות ותלויות / בנשים שאבדו או איבדו עצמן, בגברים שהלכו או ילכו מכאן // טעונה במהירויות יחסיות ותלויות / …