לעיתים מניחה לעצמי לשכוח את עצמי. כלומר, לשכוח כאב התפתלויות גופי בעוויתות הנוראות.
לעיתים מניחה לעצמי לדמיין שייסוריי חלפו. כלומר, לשכוח הדהוד שאגות שלי ונשנקת בדממה.
לפתע מתבוננת בדבר מה המערער מטלטל נשמתי.
כלומר, להקת מחול רועדת מתעוותת כמוני כשנעה.
להקת המחול בת שבע – החור מאת אוהד נהרין, 2013 /
Batsheva Dance Company – The Hole by Ohad Naharin, 2013
- והשיר הזה לא נותן, מתוך "סַמָּאֵל אָהוּבִי" (פרדס, 2013), על כריכת הספר האחורית
לעיתים מתעלה בעצמי
מעינויי גוף ונפש שהיו.
מלחשת לי,
רָצִיתִי**
לְהִתְעַלּוֹת
כְּאִלּוּ הָעִנּוּי הוּא חוֹף הַנֶּחָמָה,
וַאֲנִי מִתְהַלֶּכֶת זְקוּפָה וִיחֵפָה.
חוֹתֶמֶת אֶת כַּפּוֹתַי בַּחוֹל הַחַם.
**מתוך "סַמָּאֵל אָהוּבִי" (פרדס, 2013)
לעיתים זה עוזר. כלומר, דפיקת לב של החיים
מושכת אותי בעוצמה הלאה – קדימה ולמעלה.
**
לא מוותרת לעצמי / כלומר, לא מניחה לדעתי /
לא משביעה רעבוני / לא זה לא זה / מה שאני.**
**פארפראזה על "זה לא מה ש" מאת יונה וולך, בביצוע של ערן צור
** פה אני, מתבוננת בעצמי. שהרי זו
** אני זו אני – – אשה שהיא אריה