במהלך ארבעים ושמונה השעות האחרונות נוצרו נקודות השקה רבות בין נשים והכוכבים שהן. על סף עימות שעמד להגיע לנקודת שיא נוספת, עם דמות חשובה ויקרה לי, שאורה החם נותן כיוון וטעם לחיים. מצאתי עצמי מתוחה וחרדה עד כדי חוסר תפקוד. או אז כתבתי את השורות בשיר הבא –
לקראת הלילה מצאתי נחמה ממתיקה בשירה החובק עולמות ואהבות, של כוכבת הרוק בשירה הישראלית, יונה וולך –
דובה גריזלית גידלה אותי
חלב כוכבים היה מזוני העיקרי
הדבר הראשון שראיתי
בימי חיי כוונתי שאני זוכר
היה אני איך אוכל לשכוח
למחרת, בשעות הבוקר, הרגשתי שוב הסתערות הדדית מול כוכב הלכת והשמש שלי, כמתוך החיים עצמם. מצאתי עצמי כואבת ונסחטת. או אז כתבתי את השיר הבא –
**
דובה גריזילית שגדלה אותי חופרת בכפותיה ובטפריה החדים,
בתוך החומר האפור בגולגולתי היא חופרת.
אמנם חלב כוכבים היה מזוני העיקרי,
אלא שכיום אני ניזונה מדם וממתכות קשות
המהפכות נשמתי לשדה קרב.
בשעות הצהריים ולאחר הרבה מאמצים, נגעתי באבק הכאב האנושי ובאשמה שלי והכלתי אותם, מעט מעט, בשירה של רחל חלפי מתוך דף הפייסבוק, שאני בין עורכותיו "שירת אשה – שיר ביום" –
שעות השיא המתוחות ביום חלפו בקלות יחסית, באופן לא מפתיע, שהרי אני תמיד רואה צל הרים כהרים. ובשעות הלילה כבר יכולתי לבקש שליחת שלווה יחסית, בשורות מתוך שירה "שקט" של האלמותית, יונה וולך –
"..שלח לי שקט מאולתר
שלח לי שקט ירחי
תשלח לי שקט בין כוכבים
תשלח לי שקט בקופסא מארץ רחוקה."
אלא שכנראה הייתי עדיין מאד נסערת ובצדק, רק החלה הדרך הארוכה. לא נרדמתי כל הלילה תוך שאני מאזינה לתנועות הכוכבים במסילותיהם, שוב ושוב לביצועי השיר "שקט" –
אז כתבתי, תוך התכנסות פנימה, במהלך הלילה הארוך והצלול את השיר הבא (יחסית אלי הוא מעט ארוך אבל הכל יחסי) –
"שקועה באבקת כוכבים, 02.00 .P.M"
קרני אור הבוקר חייכו אלי ברוך ורעננות סתווית. התרגעתי עם חיבוקים נשיקות ועיסוקים מנחמים בעניינים של החומר. נכנסתי סוף סוף למיטה בכוונה מלאה לשינה טבעית ושלווה. אלא שלחיים יש קצב משלהם ושוב זינקו אלי פחדים אחרים בשעות הצהריים, בשירה של ליאל אלכסנדרה אדמון, מתוך דף הפייסבוק "שירת אשה שיר ביום" –
אבל זה כבר סיפור אחר שלי, ויסופר אולי בפעם אחרת..