טובלת בדמה הריחני את האצבע המורה
משרטטת על בטנה הרכה עיגול מדויק
כשטובעת בטבור זו העת לשעת חצות
אשה החיה לפי שעון לבנה צלולה
יוצאת מדעתה בפעימת האור
שולפת חרב קצרה, בעלת קת מעוטרת בפיתוחים שופעים, שלהבה מעוקל צונן בוהק ומושחז.
מנופפת בחרב מול עיניה, משתוקקות להתמסר לחדירת החוד אל בינות כלוב צלעותיה, פרפור.
הכתיב הוא 'קת'.
אבינעם היקר, כמובן.. השיר נכתב בשעת לילה מאוחרת, לא שזה תרוץ אבל זו סיבה!!