הַלְוַאי וְהָיְתָה מַמְאֶרֶת / מתוך "סמאל אהובי" (פרדס, 2013)

נִלְכֶּדֶת וּבוֹטֶשֶׁת אֶת גּוּפָהּ,
לְמוֹטֵט
אֶת הַלְּפִיתָה
בְּמַעֲמַקֵּי הָעֲצַבִּים הַלַּבְנוּנִיִּים,
שֶׁמִּשְׂתָּרְגִים
מַעְלָה וּמִתְפַּשְּׁטִים
מַטָּה, עַד קַצְווֹת הַגּוּף הַמְּשַׁקְשֵׁק
מֵאֵימַת הָרְעִידוֹת הָאַלִּימוֹת,
וּמִתּוֹכָהּ קוֹלוֹת חַיַּת פֶּרֶא
שֶׁאִי אֶפְשָׁר עוֹד לְהַשְׁתִּיק,
אָז אֲנִי צוֹעֶקֶת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *