עמדנו להפרד לשלום ואמרת לי "את אמיצה" אמרתי "אני לא מרגישה אמיצה". אמרת לי "אבל את מתנהגת באומץ" אמרתי "את זה אני כבר מבינה – לא מרגישה שאני אמיצה אבל מרגישה שאני מתמודדת באומץ, עם החיים" אלא שאני לא יודעת אחרת.. עת הבטתי אל עינייך הגדולות, אמרתי לך "בשבילי האישי הוא פוליטי, זו אחת האמונות שלי, לכן אחשוף רק את מי שארצה ויוכל אל החיים שלי"
נעה בשירה קצבית | בתוכה מילים ותופים (פוטו פואטיקה)
הודיתי לך על כל מה שנתת לי בשעה אחת, את עצמי ואת הנשימה שלך. התחבקנו והלכת. נשארתי לחכות, החיים לא נעצרו לצערי.