ענבל אשל כהנסקי השירה מתחלפת 25 באוגוסט 2014 25 באוגוסט 2014 היא כלואה בתוך עצמה,מעונה בסד גופה,חסרת שליטה,אסורה.ענבל רוצה לקרוע את עורה מעליה ולרוץ החוצה.
ענבל, מזדהה אני איתך. אני מרגישה גם לא מעט פעמים כלואה. כלואה אני במקום שאיני מוצאת בו מרגוע, וכן אני מקווה לטוב תמיד. ליאת סלע 25 באוגוסט 2014 ב 20:50 לפני 9 שנים השיבו
ליאת יקירה, תודה לך מאד!! אלא שאני לא רואה מוצא. לכן, לא.. לא מקווה לטוב – מקווה לשרוד. ענבל אשל כהנסקי 25 באוגוסט 2014 ב 20:53 לפני 9 שנים השיבו
ענבל, צריך להיות אופטימים ולקוות תמיד לטוב. רק בזכות האופטימיות אני שורדת גם קשה לי. ליבי, ליבי איתך. ❤ ליאת סלע 25 באוגוסט 2014 ב 21:04 לפני 9 שנים השיבו
יקירתי, האסירות הזו מוכרת לי היטב… נדמה לי שככל שמתארים ומדייקים את התחושות שהיא מביאה איתה, כך יש אפשרות לדיאלוג,שליטה,ואולי… הקלה. שירי 26 באוגוסט 2014 ב 09:01 לפני 9 שנים השיבו
שירי יקירה, אכן.. את יודעת!! לעיתים בחינה אין-סופית מביאה איתה הקלה ולעיתים מכבידה, הכל יחסי. ענבל אשל כהנסקי 27 באוגוסט 2014 ב 12:03 לפני 9 שנים השיבו
ענבל,
מזדהה אני איתך. אני מרגישה גם לא מעט פעמים כלואה. כלואה אני במקום שאיני מוצאת בו מרגוע, וכן אני מקווה לטוב תמיד.
ליאת יקירה, תודה לך מאד!! אלא שאני לא רואה מוצא. לכן, לא.. לא מקווה לטוב – מקווה לשרוד.
ענבל,
צריך להיות אופטימים ולקוות תמיד לטוב. רק בזכות האופטימיות אני שורדת גם קשה לי.
ליבי, ליבי איתך. ❤
ליאת יקירה,
תודה לך מאד!!
יקירתי,
האסירות הזו מוכרת לי היטב… נדמה לי שככל שמתארים ומדייקים את התחושות שהיא מביאה איתה, כך יש אפשרות לדיאלוג,שליטה,ואולי… הקלה.
שירי יקירה,
אכן.. את יודעת!!
לעיתים בחינה אין-סופית מביאה איתה הקלה ולעיתים מכבידה, הכל יחסי.