התבוננות חטופה בהשגים של הפמיניסטיות בעת האחרונה נותנת תחושה מוטעית שתאוריית הפמיניזם כמעט ועשתה את שלה. הלא בקרוב יושגו שוויון זכויות ושוויון הזדמנויות מלאים, ונשים יוכלו לצעוד עם גברים יחד אל עתיד טוב יותר. אין זאת אלא טעות שממדיה יכולים להתפס רק במבט לאחור – המין האנושי קיים כשלושה מיליון שנה, כמה זמן מתוכו רוב הנשים היו חסרות שוויון זכויות ושוויון הזדמנויות??!! מעט מאד. כמה זמן נמשכו תקופות של שלטון מטריארכליות ועד כמה התפשטה שליטה מטריארכלית לאזורים אחרים??!! מעט מאד יחסית. כמה זמן קיימת תפיסת הפמיניזם (בהגדרה רחבה ככל הניתן)??!! אולי כמאה חמישים שנה, במקרה הטוב. עד כמה משפיעות תפיסות פמיניסטיות כיום ברוב העולם??!! במידה חלקית ומוגבלת, במקרה הטוב.
בחינה ראלית ומפוקחת חושפת את המציאות הקיימת והעתידית. היא מסמנת את הדרך שעל הפמיניסטיות והפמיניזם לאמץ כדרך חיים. לא בדור שלנו ולא בנותינו נכדותינו או נינותינו יאכלו את פרי עץ השוויון העסיסי. דורות יחלפו ומאות יעברו עד שכל אשה בכוכב הלכת הקרוי "ארץ", תוכל לנגוס בפרי הזה ועסיסו יוגר על שפתיה. זאת עקב השינוי העמוק שיש לחולל, בכמה מובנים וכנראה גם במקביל.
על נשים בכל העולם להיות בעלות זכויות והזדמנויות שוות לגברים. לא רק בעולם המערבי, לא רק כמס שפתיים בעולם המתפתח, לא רק כניצני צמיחה בעולם השלישי – בכל העולם הקרוי "ארץ". הדרך להשגת מטרה זו עוברת בדרך חתחתים הנקראת בפי "תודעה מעמדית של מגדר". זה עצוב אבל נכון, נשים הן המעמד שהכי ממעט לתמוך ולהזדהות עם "נשים אחרות" ("נשים אחרות" – כלומר, נשים הבאות מכל חיתוך מעמדי שונה. הווה אומר, שוני בשיוך משפחתי, עדתי, מקצועי, כלכלי, חברתי, תרבותי, דתי, לאומי, גאוגרפי, גזעי. האם שכחתי דבר מה??). יתר על כן וכמעט תמיד נשים יעדיפו כל שיוך שאינו "אחר" משלהן. זאת על פני תמיכה כל שהיא "בנשים אחרות". יש לסייג חוסר הזדהות זו לגבי קבוצת אוכלוסייה "בעלת העתיד הורוד ביותר", אם יסולח לי על הביטוי. מדובר באופן לא גורף אבל מאד משמעותי, בנשים (נקבות ביולוגיות או מגדריות, לצורך הדיון בלבד) בעלות נטיות מיניות או מגדריות שאינן נורמטיביות ומהי בכלל נורמה??!!
אם כך, עולה מהכתוב מעלה שתפקידן של הפמיניסטיות רק מתחיל לצבור תאוצה וחשיבות עולמית. משום כך, על נשים לזכור לנצור ולשמור על לוח ליבן את העובדה שעצם המחויבות למגדר שלהן, תוכל רק להועיל להן ולשפר את מעמדן שלהן. זאת בטווח קצר יחסית. אלא שהבחירה צריכה להיות גורפת ובעלת השפעה סוחפת חסרת פשרות (למשל מקרים של שביתות מין שהיו בעלות השפעה מכרעת באזורים בהם התחוללו).
התבוננות חטופה זו, כפי שהוצגה עד כה, עלולה לרפות ידיהן של פמיניסטיות. ולא כך הוא. נהפוך הוא. יש לשים לב, תוך כמאה וחמישים שנה נשים הגיעו להשגים חסרי תקדים בכל מובן. נשים התקדמו גם מהר יותר וגבוה יותר מכל מעמד מאז מעולם, וגם השפעתן חלחלה בכל דרך אפשרית, מטה ומעלה ולכל הצדדים (אפילו אחורה, בידי נשים הקוראות קריאה חתרנית בהיסטוריה החברתית-תרבותית המתועדת) בעיקר לאור עברן המדוכא וחסר התקווה, עד לא מזמן.
בשל כל זאת, אני מאמינה שבימים אלו ובשנים אלו אנחנו הפמיניסטיות נוטעות, אם אחזור ואפתח את הדימוי בו השתמשתי, זרעי עץ מיוחל, עץ השוויון המגדרי שפרותיו מתוקים ועסיסיים. טעמם יערב לצאצאיותינו והן יזכרו דורות שעיבדו את אדמת הפמיניזם הטובה. או שאולי ישכחו ויצאו לחיות את חייהן מופלאות ובעלות מעוף, שלא נוכל אנחנו אלא לדמיין בחלומותינו הטובים מאד.