כתבתי עצמי בלילות לבנים ואפלים היו הדברים ואפלות היו המילים. שחורות על מסך צחור, שאת בתוליו ביתקתי שוב, כמו בתולי המבותקים. בכל פעם בתוכי, מתאמצת להפתח חוקרת גבולות תת הכרתיים. השורות נכתבו ונראו ארוכות זוהרות בארס יהלומים. תופת הנשמה לחכה אצבעותיי, שרועדות בתאווה לחרות הזו. להרפות אחיזת החיים בחיי, לבתק את בית החזה שלי בלהב סכין ארוכה מעוקלת, שמעוטרת בפיתוחים כסופים יפיפים –
נושמת נשימות מהירות בוחרת במרחק, תוהה
על סף החרות הזו, שכמותיי נפרשות לאחור וצונחת פיסת בד בצבע זית, שפרומה ומבותקת לסלאם –
אני שואגת ושואגת.
מממ ……….. פשוט מקסימה קצרה היריעה מלהכיל פשוט מדהים כולי רוטט ורועד כולי מממ איזה עונג צרוף אם יורשה לי על הכנות מרגיש חווית גן עדן מרוב תשוקה הניסוח לא יוצא בקלילות אבל דווקא אוהב את העונג והכאב בהחלט שווה את השיתוף וההשקעה חג שמח יקירה שוב מודה לך
עידן היקר, מעריכה מאד!! חשוב לי לגעת דרך המילים..