בסיומו של יום מורט ומתיש, חזרת וכתבת "זאת התמודדות סיזיפית.
כל יום בו שירה נולדת והלב מתרחב שווה את הסבל הזה"
וחשבתי על הסבל האינסופי בו חיות כל פעם מחדש כשאנחנו יולדות.
באמת לא יודעת, לו גברים היו יולדים כמונו ולא רק שירה,
האם האנושות היתה מתקיימת??
כבר מוותרת על לידתי ועל לידת בתי האהובה,
לו רק יכולתי לוותר על הליכה בדרך השירה.
והשירה עצמה היא ויה דולורוזה.