זורקת את אבני השפה שמוכתמות, על דרך אנושית שכוחה.
חושפת את הפות, שנוצרה מאבן ירושלמית, לעיניים שופטות.
מתלקחת לתוך לילות וימים, מעוררת אהבה עד שתחפוץ,
אלא שהיא לא חפצה באהבתה, אלא שהיא לא מבינה אותה,
האינתיפאדה (לא) השקטה – יודעת רק לזיין מאחורה
בכל הכוחות המיוחדים המשטרה ובצבאות השמיים,