יונה נפרשת מולה לעוד לילה, כשהאפלה מעמיקה בנשמתה. חולשת במחשבותיה פנסיה של עיר הכבה מעט מעט. רועדת ברווחי האורות, נמשכת לצלליות מתארכות. ממתינה למשהו או מישהי שתראה לה את הדרך. עייפה משכיבה ערומה וחשופה לאור הלבנה, מאריכה איבריה במתיחת קצות עצבים הגרויים עד מאד. נערכת לזינוק על כל קרן אור חולפת, יונה מכה אותה בסנוורים תת הכרתיים.