כשהחלקת מגופי הצעיר, כאבי חנק נשימתך השורדת. נלכדת בעולם הזה ובחבלי אהבתי, נעה ורועדת / לאחר עשרים ושבע שנים, כשהחלקתי מחייך, כאבך חנק נשימתי בי. נלכדת בביתי, כשבאת אלי / כבר שורדות מאז עשר שנים וכרוכות בלולאת אין-סוף, שחוזרות ומלפפות, שלשלת מסירות. לוקחות כדורים להסדרת רוח אדמה מים והאש שלנו, שעולה על כולן / כאבנו חונק נשימותינו –
שואגות עצמנו לדעת.