הוראת הבימוי היחידה שניתנה (קראתי זאת איפה שהוא): עליכם לעשות אהבה. השחקנית והשחקן נעו על המיטה ערומים ומתעלסים. תנועת המצלמה היחידה שנעשתה: התקרבות איטית בזווית אופקית וישרה. עד היום אני מתקשה להבין איך תמונת פתיחה, כל כך חושנית ומלאת מציאותיות, הסתיימה בעלילה בה יצאה דמות הגיבורה מדעתה, עד שהוציאה לעצמה עין ואושפזה בכפייה.
ראיתי את הסרט בווידאו, בהיותי נערה מתבגרת. היום לא מבינה איך מוצאת עצמי משתנה, כמו בטי בלו (באטריס דאל), בסרט הצרפתי ההוא, משנת 1986 (נקרא במקור: 37°2 le matin, בעברית: 37.2° בבוקר)