מזנקת הלאה מחיבוק אהובתה הגדולה & מזנקת הלאה לחיבוק אהובתה הקטנה. הזינוק הכפול מתעתע בנשימתה, מזדעזעת מעוצמת החיבור והניתוק. לא, זה הניתוק והחיבור מחדש, שמאיימים להפך קרביה. מתיימרת לעכל ללא אבחנה אטריות בשמנת נוטפות שומן אשמה חריף כמו וויסקי פראי. כעת רק יין אדום יבש ומהוגן מערה לתוכה. שותה בכוסות שקופות כבחירות, מצהירה עליהן.
מסרבת לגלח רעמתה, שתוכל לשאוג לעולם. רוצה לקעקע עורה במילים נכונות ומשרות מתיקות לגופה, שלא תמרוד באהבה. שונאת אותן מילים, שונאת בעוצמה שקרים שחייה נבנים מתוכם. שקרים חסרי תוחלת, עליה לבער אותם בלהבות החמה. מאמינה בכל מאודה, קרני השמש יטהרו ויחשפו אמיתות צלולות. לא מסיימת את הכתיבה, לא מגיעה לסיפוק. ממשיכה לחטט ולהעמיק חדירתה לפצעים. צלקות מוגלתיות מכסות אבל לא מפסיקה לשרוט ולקלף שכבות. ממשיכה וחופרת מחילות, חוצבת נקרות בצוקי אהבתן. אין סליחות.