שלולית
גּוּפִי דְּמָמָה.
לְלִטּוּפֵי הָאוֹר הָרִאשׁוֹן,
רַכָּה וּמִתְמַסֶּרֶת, אֲנִי עִנְבָּל
הַמִּשְׁתַּכְשֶׁכֶת בִּשְׁלוּלִית וְרֻדָּה.
אֵאוֹס וְרוּדַת הָאֶצְבָּעוֹת, ספרה החמישי של ענבל אשל כהנסקי הוא גם האופטימי שבספריה, עד כה. בכישרונה הפיוטי, ענבל מוצאת נימת חמלה וקבלה בעיצומם של קשיי החיים. שירתה עוסקת במציאות מורכבת, מנקודת מבט המזהה ניצוצות אור, לצד תהומות עינוי גופה את נפשה. היא מתכתבת עם טקסטים קדומים (כמו מיתולוגיה יוונית, והתנ"ך) ומשוררות.ים (א. משעול, ח.לסקלי, ו. שימבורסקה, ל. כהן ועוד.
"מי שיעמיק הבט בשלוליות הוורודות, הסאפפיות באווירתן, בהן מלבלבים שירי אהבה והתשוקה של ענבל, לא יתקשה להבחין בקרקעית הכהה והבוצית, ממנה הם צומחים. וכמו פרחי הלוטוס הצומחים בביצה, כך גם שיריה של ענבל, נותנים טעם." שז