ספרציה אינדיבידואציה, בתהליך (2)

והלחי שלה בוערת מסטירות, שמתגרה ומביאה אותך, דווקא אל סף הדמעות. הכאב מייאש כי חסרת אונים מול וחוזרת אליך, כמו החזרה שלך אליה. משתוקקת יותר מכל לא לפגוע וממשיכה להכאיב. בחוסר רגישות ובחוסר התחשבות באכזריות, שרק מוכרת מעצמך, בעצם. פעם כצמד וכעת מצאה זוגיות אחרת, נשארת בצד אבל תמיד איתה. הבדידות מזעיקה אותה אליך בכל שעה. גם בשעת לילה קטנה, שכתבה בה בכל מאודה. על שירה של זלדה ולאה גולדברג, על חפצים נאים ורהיטים מגולפים מעץ מלא. על העצבות שנתת, לקחה וכעת לוקחת עצמה הלאה. מרוקנת חייך מטעמה הממכר, כתרופה לשינה, המתוקה מדבש סמיך. דוחקת למצוא טעם אחר לפני שלא יישאר דבר ומאיצה להחליף, כמוה, התמכרות אחת באחרת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *