למירי סלודבסקי
נושמת אוויר שטוף ולחות פושטת במורד לחיי / מפשילה שכבות משפתיי ומתמסרת לסערה /
שתבוא כבר ותהיה ככוח הטבע, הרסנית לעצמה ולי / שחסרת זהב שתיקות ומשולחת כפלדה /
פולחת גוף אהובותיי בסופת ברקים תכלכלת /
קורעת נפש אהובותיי בסופת רעמים מהדהדת /
משסעת בשיניי בשר נוטפות דם וגשם –
שואגת ושואגת
שתבוא כבר ותהיה ככוח הטבע, הרסנית לעצמה ולי / שחסרת זהב שתיקות ומשולחת כפלדה /
דוד יקירי, תודה מאד!!
אבל לא הייתי רוצה שהסופה תבוא אליך כך.. חקלאי פואטי יקר שלי.