"ואם, נניח, אי פעם, אעביר סדנת כתיבה, אז הנה השיעור הראשון: תקשיבו למוזיקה. לכל סוג ובכל זמן, זו אינה הצעה אלא הכרח בסיסי. קודם צלילים, אחר כך מילים, תחביר, סגנון. בלי זה לא כותבים, חבל על הזמן.." כתב ברשת המשורר, הסופר, המוסיקאי והמו"ל, רון דהן יקירי. רון ידוע בהתנגדותו לסדנאות כתיבה ועצם ההכרזה אומרת 'דרשני'. בכל אופן, זו אינה קביעה חד משמעית אבל לדעתי יש בה מן האמת, הנכונה היפה והטובה, וכמובן בכל השפות.
למרות שגדלתי בין ספרי שירה ומוסיקה אותה נגנו הורי, למדתי רבות מאד על כוחה של המוסיקה העולה מצירוף האותיות להברות למילים ולמשפטי שירה. עשיתי זאת בסדנאות כתיבה וקריאה, הן עצמאיות בין חברים והן ממוסדות ומקצועיות. מניסיוני הרב, כוחה של קצביות & האזנה למצלול, בצורה מודעת וחדה תורמות רבות לשירה. בעבודתי כעורכת שירה מוצאת כי זו חלק מהדרך המדויקת לגעת, דרך המילים. אולם למדתי זאת על בשרי, כשהתעקשתי להרחיק ממני והלאה את המקצב והמצלול = המוסיקה & להניח את השירה שלי בסד שורות ארוכות ושוות באורכן, בחלק ניכר משאגת ספר השירה השלישי שלי. עד היום לא ברורה לי עצמי בחירה שגויה זו, אני תוהה..
אכן, מצאתי שוב כיום שזו אפשרות בחוזרי לספר השירה הראשון שלי (כשממשיכה לספרי הרביעי) ולאחד הספרים הראשונים בתרבות המערב (בעת החדשה) "בראשית היתה המילה.." (אם אני לא טועה, הפסוק הראשון בבשורה על פי יוחנן, הברית החדשה). אלא שקריאת המילים דורשת 》ידיעת הצליל שלהן 》ידיעת צליל המילים = ההתנגנות שלהן, משמע המוסיקה. מ.ש.ל
רון ענה לי בכותבו לקונית "לפעמים רוק כבד פותר את הבעיה" ואני כמובן מסכימה להפליא –
"עצוב אבל אמיתי" מטאליקה (האלבום השחור, 1991)
Tack för dina tröstande ord goa du*** Känns bättre idag – trött men glad 🙂 Har varit o kikat pÃ¥ lillen i magen och allt sÃ¥g bra ut – i början av februari kommer han! Visst har jag väl kommit ihÃ¥g att berätta det för dig?Jättefin soffa! Hade ocksÃ¥ tatt den hem även om den kostat mer!Önskar dig en härlig fortsättning pÃ¥ ond*gaens**Massa kramar Lycke