פרנצ'סקה יקירתי,
חלפו רק כמה שעות או דקות או שניות מאז שנשקת לי. פעם אחת על כל אחת מלחיי, התעקשת.
תחושת מבטך על שפתיי ולחיי. תחושת נשימתך על מקלעת השמש שלי, ההולמת. ואני כסהרורית,
חולפות בזכרוני סערות השעות האחרונות. חלקנו בהן מבטים חטופים, ומתאר גופך שמשגע אותי –
קומתך התמירה, גבך הצנום, רגלייך הארוכות, זרועותייך החזקות, צדודיתך המפוסלת, שערך הדק
ובליטת אברך הביישן הנצמד דרך מכנסייך הצמודים לירכיי הגועשות. פרנצ'סקה יקירתי, געי בי ככה
ביישנית ונסתרת אלא רק לעיניי החושפות זיפייך, דוקרת וחמה. עשי בי, כשאני מעולפת בחיקך.
בואי לחיים שלי תחת אורות מכוכבים ברקיע כחול כהה, שמעמיקים לחדור אהבתנו הפנטסטית.
געגועי שלוחים אליך,