תשלח באהובתה הגדולה, כישופים מורכבים כמוהן – שאהבתה תקיף בקורים כסופים, שאהבתה תעטוף בשכבות מרופדות. עד שאהבתה תאצור אהובתה הגדולה, בלולאת-אינסוף. כולה שלה, אלא שהיא עצמה לא נשארת אתך, אלא שהיא עצמה מוצאת חייה בנופי נשימה עירונית משותפת. מתמלאת בכישופים מתוקים תמימים של ילדותיות פזורת שיער שובבה. נצמדת אליה בחדר המדרגות עם חיבוקים ונישוקים, אהובתה הקטנה, שאמיתית מסירותה לה ולאהובתה הגדולה. ללא מעצור הקטנה רצה, בין שתיהן ומפזרת צחוקה המתגלגל, כטיפת שמש משתברת צבעונית. אהובתה הקטנה כעת הפרפר ומרפרפת בדירות ספוגות טינות, בין לביאה אחת לאחרת, ששואגות עליה וזו על זו.