חמדה/ דליה רביקוביץ' (1936- 2005)
שָׁם יָדַעְתִּי חֶמְדָּה שֶׁלֹּא הָיְתָה כָּמוֹהָ,
וְהַזְּמַן הַהוּא הָיָה יוֹם הַשְּׁבִיעִי בְּשַׁבָּת
וְכָל בַּדֵּי אִילָנוֹת הָיוּ מִתְעַצְּמִים לִגְבֹּהַּ.
וְהָאוֹר הֵחֵל מִסָּבִיב שׁוֹטֵף כְּנָהָר לִנְבֹּעַ,
וְגַלְגַּל הָעַיִן אֶת גַּלְגַּל הַחַמָּה חָמַד.
אָז יָדַעְתִּי חֶמְדָּה שֶׁלֹּא הָיְתָה כָּמוֹהָ.
הִזְהִירוּ רָאשֵׁי הַשִּׂיחִים וְהָאוֹר לֹא יָדַע שָׂבֹעַ,
נִתַּךְ בְּגַלֵּי הַנָּהָר וּבְכָל אַדְווֹתָיו נִצַּת,
אַף רֹאשִׁי הָיָה בְּעֵינָיו כְּתַפּוּחַ זָהָב לִבְלֹעַ.
שׁוֹשַׁנֵּי נָהָר צְהֻבּוֹת פָּעֲרוּ אֶת פִּיהֶן לִבְלֹעַ
אֶת אַדְווֹת הַנָּהָר בְּחָפְזָן וְגִבְעוֹל הָעֵשֶׂב הַשָּׁט,
וְאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה יוֹם הַשְּׁבִיעִי בְּשַׁבָּת
וְכָל בַּדֵּי אִילָנוֹת מִתְעַצְּמִים בִּתְשׁוּקָה לִגְבֹּהַּ
וְאָז יָדַעְתִּי חֶמְדָּה שֶׁלֹּא הָיְתָה כָּמוה.
הייתי תכוניסטית בת שש עשרה. היה זה בכיתה י', בשעורי מגמת ספרות מורחבת. למורתי (שכחתי שמה) היו תלתלים שחורים רכים ועור בהיר כמו בובה, שהזכירה לי את דליה רביקוביץ', עצמה.
[הצילום מתוך ארכיון עיתון "מעריב", דפנה קצור]
מורתי קראה לנו, בכיתה של נערות סוערות ונער אחד אדמוני ורזה, השיר "חמדה" מתוך ספר של דליה רביקוביץ' "אהבת תפוח הזהב" והאות שין שרקה ברווח בין שיניה הקדמיות הצחורות (שכחתי שמה). מורתי לספרות במגמה, העמיקה את הכרותי גם עם יונה וולך ועם שייקספיר (שכחתי שמה)..
עדנה גורן שרה "חמדה" מאת דליה רביקוביץ', מתוך האלבום "השירים היפים – מוני אמריליו", לחן ועיבוד – מוני אמריליו. הביצוע יפה מאד אבל מוזר לי, שלא נמצאה עדיין מבצעת יותר עדכנית לשיר
לראשונה שמעתי את השיר הזה בביצוע של צילה דגן, בערב שירי משוררים בהיכל התרבות. זה הביצוע שמתנגן בזכרוני
https://www.youtube.com/watch?v=l_oxqu3HFz0
ממינקה,
תודה לך מאד על הבאת ביצוע נוסף!!
באמת כבר הגיע הזמן לרענן את השיר הקלאסי הזה..
מאוד אוהבת את השיר הזה ואת הספר בכלל. את דליה רביקוביץ הכרתי בתור ילדה והיא היתה המשוררת הראשונה שקראתי את שיריה, "הספר השלישי" היה ספר השירים הראשון שהתוודעתי אליו. הדמיון הפראי והילדותי שלי אז איפשר לי להתחבר לשירים כמו "איך הונג-קונג נהרסה" ו"הקרפודים".
נעמה,
אכן.. ככל שאנחנו מכירות בגל צעיר יותר משוררות ומשוררים כך השפעתם עלינו מתעצמת!! כילדה הכרתי היטב שירים של לאה גולדברג ועדיין הם מלווים את חיי..