מטפלת במסירות בגני הזהב הלבן שלי –

מנכשת מעט שערות ערווה אדמוניות,

שוזפת באור לבנה בטני רכה ומצולקת,

מרטיבה שפתיי ברוק סמיך ומקציף,

שותלת באוזני הדים וזעקות מיוחמות

אם זונחת בתשישות את גני הזהב הלבן שלי ויוצאת לכפור, שיניע לפינה חמימה,

שותלת ברכות אצבעות שרועדות במעמקי ומניעות זכרונות, כבסיוטי הארוטיים.

 

2 Comments

  1. הבטן הרכה והמצולקת מזכירה לי את רישום הפחם שלך מלפני כמה חודשים ממנו התלהבתי עד מאוד וגם שיתפתי לי אותו בראש דפי הצנוע , שם עמד לו לתפארת מספר שבועות. שירך זה אמיץ וחושפני במיוחד (ולא שחסר אומץ או חושפנות ביתר שירייך..) ומכניס את הקורא (אותי) אל חדרך האינטימי בעודך עוסקת לקראת ט"ו בשבת בגננות נוי – ניכוש , שתילה וכד' רק יש בעייה קטנה, כי אנו, כידוע לך בשנת שמיטה וכל עבודות הגננות אסורות עלנו. סתאאם. אהבתי את שירך זה כמו גם את שירייך האחרים. בידידות.

    אפרים פוקס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *