ממעט הלבנה ושתיקת בכי הצרצרים

"לכל מראה נושן יש רגע של הולדת.." נ. אלתרמן

יושבת בחלל משותף ומתבוננת בכף ידי הנפרשת מול עיני,

מניפה לראות דרכה, טיפת גשם צונחת ברחש. מרותקת לתפלצתיות,

גידי מתבלטים ואצבע נמתחת בעווית. נשטפת בעיגול רטוב,

רפיון מסיט אותי מכאבים מוכרים לכאב נשכח. עולה ומציף.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *