כבר מוצפת רגשית בדמותה של צעירה, ניצולת גילוי עריות שהתאבדה. ומיתר קולה שנצרד, פקע. כבר יממה מתאמצת להתמודד עם החרדה הגואה. מתאמצת להתמודד עם שבר זיכרון, שלך בילדותך –
שוכבת ערומה ואולי קשורה, לבדי או לצד חברה, למיטה בחדר השינה.
מאושרות או נבוכות, דמות גבר נמצאת ברקע וקרני השמש מלטפות.
כבר כמה שנים מתמלאת בשנאה עצמית בשנאה עצמית בשנאה עצמית בשנאה עצמית בשנאה עצמית. כבר לא מבחינה בתחילת כאב גוף (תמיד גוף) לתחילת כאב נפש, שפוצעת עצמה שוב ושוב. נרעדת.
ענבל יקרה
עצוב זועם וכועס אני
כמו פתאום הייתה זו ארץ סדום
איני מוכן לקבל את השקט
דוד יקירי,
השקט הוא אשליה.. והזוועה מתהלכת ביננו!!