שותה יין אדום לזכרה ונושמת אותה, את היונה האהובה עלי.. בואו איתי!!

 

לפני כמה וכמה שנים, כתבתי עבודה לקורס לתואר ראשון במדעי ההתנהגות. הקורס עסק בחברה הישראלית ובחרתי להביא אותה לכאן כפוסט, כי.. טוב, היום חגגתי יום הולדת שקטה ואישית ליונה וולך כי נראה לי שזה מתאים..  טוב, זה תמיד מתאים. כעת שותה יין אדום לזכרה ונושמת אותה, את היונה האהובה עלי..

על  "תפילין" של יונה וולך –

בחרנו לדון ביונה וולך מכיוון שלגבינו, גם לאחר מותה, היא חלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית. בחרנו לדון בשיריה של יונה וולך כיוון שלגבינו הם מבטאים ישראליות במובנים רבים מספור. בחרנו בשירה "תפילין" (מתוך ספרה "אור פרא", 1983), לא כדי להתריס, אלא כדי לחשוף טפח מן הקרע המכאיב בחברה הישראלית בין דתיים לחילונים ובין נשים לגברים, בהקשר ליהדות כדת וכמסורת.

לפי רתוק (1997), בשיר "תפילין" וולך מנכסת, במכוון ובפורנוגרפיות בוטה, אביזר פולחני דתי לצרכים ארוטיים מיניים. כך, היא בעצם משתמשת באביזר לא לה, לפי היהדות- בהיותה אישה אין לה זכות להניח תפילין ומכאן לעסוק בענייניהם של הגברים. אך, וולך כאישה חילונית ישראלית, וכיוצרת פוסט מודרנית עוסקת בקישור והיפוך, במעין יצירת אחדות ניגודים, של חילול הקודש וקידוש הטומאה (רתוק, 1997). לדעתנו, נושא זה רגיש בחברה הישראלית מכיוון שהמתח מחד, והקרבה מאידך, בין חילונים לדתיים מאפיינים קו איזון דקיק במרקם הישראלי. בנוסף, זילברמן (1990) מצטטת את אריה זקס כאומר על יונה וולך- שלנסות לנתח שירים שלה דומה לניסיון לעצור סוס בדהרתו, ולדעתנו הכוונה לעוצמות הטמונות במילים ובשירה של וולך. לפיכך, נמשיך כעת ובזהירות לניתוח השיר עצמו.

 

מלאך האש יונה וולך - לילי רתוק

[אגב, "מלאך האש – על שירת יונה וולך" / לילי רתוק (1997) – ספר מרתק מאד!!]

בשיר "תפילין" ישנו יסוד פורנוגרפי המועצם באמצעות התיאור, בסוף השיר, של קהל צופים ובמה עליה מתרחש המשגל. לפיכך, זהו מחזה פרברטי שנועד לגרות ולספק את הצופים בו. ניתן להבין מההקשר כי מדובר כאן על קהל של גברים, שיתכן ומקביל לקהל הגברים בבית הכנסת,  הצופה במשחק ההתעללות המיני המשפיל הנכפה על האישה בידי גבר. לדעתנו, ניתן לראות כאן שוולך כאישה חילונית מאשימה בברור את החברה היהודית פטריארכאלית בהשפלת הנשים והפיכתן לכלי שרת בידי הגברים והדת. נציין כי רתוק סבורה שהאישה מתפקדת כאן כקורבן פסיבי ומשתפת פעולה עם הגבר המתעלל בה. אם כך הוא, אזי וולך מאשימה לא רק את הגברים הכופים אלא גם את הנשים הדתיות הממשיכות לשתוק ומוכנות לכן 'להיכפות'.  ואז, חל מהפך על ידי היפוך תפקידים, אולי זו קריאת המרד של וולך. האישה 'לוקחת את המושכות' גם רעיונית וגם בפועל. לפתע היא יוזמת אקטיבית ולא מרחמת. בעזרת התפילין, המכשיר להשפלתה ולסבלה, האשה מייסרת באכזריות מוחצנת וחונקת למוות את הגבר. כלומר, יתכן שוולך מציעה לנשים הדתיות יותר מסתם לנקום בגברים שהשפילו ודיכאו אותן אלא גם לקחת לעצמן חלק בחברה שנישלה אותן מהיכולת לקחת חלק פעיל בעשייה החברתית. לדעתנו, בשיר זה יונה וולך מייצגת את קולן של נשים חילוניות רבות המתמרמרות עם ומול חוסר האונים של הנשים בחברה הדתית בישראל.

השיר תפילין- יונה וולך

נוסיף, שבמפתיע החיבור של וולך בין תפילין למין אינו מקורי. כבר ב"שולחן ערוך" אחת ההנחיות, הניתנות לחתן צעיר על מנת לשכנע את כלתו לאפשר את ביתוק בתוליה, היא לומר לאותה כלה צעירה כי זו מצווה חשובה כמו מצוות הנחת תפילין. ניתן לפרש זאת כקישור בין מעשה ביתוק הבתולין הנכפה על נשים בידי הגברים למצוות הנחת תפילין המנועה מנשים, עקב היותן מה שהנן, על ידי החברה הגברית דתית. בשני המקרים, הנשים מנועות מלבחור ולהחליט בעצמן על גורלן – זו זו תפיסה חילונית. כמובן שסביר מאד שבהלכה ובפירושיה ישנם הסברים אחרים ושונים המיישבים את הבעייתיות. אך, נראה שלפי וולך בסיום האלים של השיר "תפילין", הבעיה היא שהפער בין תפיסות העולם החילונית והדתית כמעט ואינו ניתן ליישוב. לדעתנו, אין בכך יצירת יש מאין, יונה וולך רק העלתה על פני השטח מתחים הקיימים בחברה הישראלית מאז ראשיתה.

עד כאן, העבודה עצמה. ומכאן והלאה זו השירה של יונה, המלווה אותי במעגליות סלילונית, כבר שנים פושטת ולובשת משמעויות, בכל פרק בחיי, שעדיין חיה –

             *

וזה לא מה ש
ישביע את
רעבוני לא
זה לא
מה
שיניח את
דעתי
לא
זה לא זה

ובביצוע הנהדר מתוך האלבום "אתה חברה שלי" לשירי יונה וולך, של ערן צור

 

 

5 Comments

  1. נפלא כתבת והבאת ענבל יקרה
    הנה עכשיו גם ללא סדנא את מניחה לפני חומרים מעניינים
    אגב המצב הרבה יותר חמור משסע שכן אין איזון והיום אני מניח שאין במה שהייתה מרשה מופע כמו של יונה וולך
    תודה לך אשה שהיא אריה

  2. דוד יקירי,
    שמחה מאד שמצאת עניין בפוסט!!
    אני דווקה חושבת שישנם מקומות שהיו נותנים במה לשירה כמו של יונה וולך, כפי שנעם פרתטום למשל עושה.. אבל אין ספק שאף במה ממוסדת לא היתה עושה זאת ואולי טוב שכך כי הממסד תמיד יהיה שמרני ואילו ישנו תמיד צורך בחתירה מתמדת כדי לרענן ולהיות חוד החנית בתרבות.

    ענבל אשל כהנסקי
  3. היי ענבל
    נועם פרתום לא מתקרבת ליונה ובוודאי לא לשיר התפילין עם הגבר הערום לידה
    וחוץ מזה הרבה השתנה מאז
    הסטירה נעלמה מהמסך לגמרי וכל השחקנים נקנו לפרסומות
    אני חושב שאין במה ציבורית שהייתה מקבלת את שיר התפילין של יונה וזה חבל

  4. פינגבק:זלדה, דליה רביקוביץ', יונה וולך ואני, שבאמת קטונתי.. | אישה שהיא אריה

להגיב על דוד ברבי לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *