** (מתעמקת בצלילים מתוך האפלה המופלאה של לאה..)

מתעמקת בצלילים מאפלה מופלאה של לאה, המשקעת אותה מטה. לא משכחת מכאובי אהבתה הנכפלת בשנאה הולמת שמחרישה אוזניה. ממאנת לתובנה, כעוברית שטרם נולדה וכבר נחתכו חבליה למולדתה לאימה. מדמה בנפשה צלצול האורלוגין בחצות. חריקת דלת נסתרת הנעה חושפת אשה צעירה וחיוורת, בעלת הארמון, עיניה כהות מלאות יגון, על כל שאונה לה. …

** (יונה נפרשת מולה לעוד לילה..)

יונה נפרשת מולה לעוד לילה, כשהאפלה מעמיקה בנשמתה. חולשת במחשבותיה פנסיה של עיר הכבה מעט מעט. רועדת ברווחי האורות, נמשכת לצלליות מתארכות. ממתינה למשהו או מישהי שתראה לה את הדרך. עייפה משכיבה ערומה וחשופה לאור הלבנה,  מאריכה איבריה במתיחת קצות עצבים הגרויים עד מאד. נערכת לזינוק על כל קרן אור חולפת, יונה מכה אותה בסנוורים תת הכרתיים.

מזנקת הלאה מחיבוק אהובתה הגדולה & מזנקת הלאה לחיבוק אהובתה הקטנה..

מזנקת הלאה מחיבוק אהובתה הגדולה & מזנקת הלאה לחיבוק אהובתה הקטנה. הזינוק הכפול מתעתע בנשימתה, מזדעזעת מעוצמת החיבור והניתוק. לא, זה הניתוק והחיבור מחדש, שמאיימים להפך קרביה. מתיימרת לעכל ללא אבחנה אטריות בשמנת נוטפות שומן אשמה חריף כמו וויסקי פראי. כעת רק יין אדום יבש ומהוגן מערה לתוכה. שותה בכוסות שקופות כבחירות, מצהירה עליהן. …

לילה לבן אחד ושתיהן יחד

מוצאת עצמה דרוכה ומתקשתת לזינוק בלילות לבן מאד. יותר ויותר גם בתה הופכת להיות דרוכה ומתקשתת לזינוק בלילות לבן מאד, אבל בזה שלה. עיקשת ומשוטטת בחצות אל הסלון ומתכרבלת לסיבוב שינה מחודש באור ובשאון חייה של אמה. הן אינן מתראות כמעט בשעות האור. לעיתים הן לא מתראות יממות שלמות – …

מסרבת לפיתוי כתיבת הריח שלך, אהובה

מוצאת עצמה נמשכת לאוויר הלילה הקריר. אלא שהאוויר עמוס ריחות זיפות כביש ועשן המכונית, שצופרת בה הנהגת המעשנת. חוצה את הכביש בריצה וסנדליה שוקעים באספלט המהביל עדיין. נשים לובשות גומי שחור צמוד רצות וזעתן חולפת על פניה, מלטפת נחירים המתרחבים. מדמיינת ניחוח משוקולד סמיך טבול באספרסו ומר מאד יהיה גורלה, …

ספרציה אינדיבידואציה, בתהליך (3)

לא מוותרת למרות הכאב, שמביאה על ראשך ואוזנייך, המצלצלות ברעש אינסופי שלה. סוחטת בדרישות לתשומת לב ואישור כל תנועה, שנואשת אליך. לא מניחה כי את גם האהבה הראשונה והשלמה שלה. ממתינה למוצא פיך העייף כבר ממעמסת הרגשות, שמנחיתה ללא הרף עין, אתן משתנות ומהפכות עצמכן מול מראה המראה, כל אחת …

ספרציה אינדיבידואציה, בתהליך (2)

והלחי שלה בוערת מסטירות, שמתגרה ומביאה אותך, דווקא אל סף הדמעות. הכאב מייאש כי חסרת אונים מול וחוזרת אליך, כמו החזרה שלך אליה. משתוקקת יותר מכל לא לפגוע וממשיכה להכאיב. בחוסר רגישות ובחוסר התחשבות באכזריות, שרק מוכרת מעצמך, בעצם. פעם כצמד וכעת מצאה זוגיות אחרת, נשארת בצד אבל תמיד איתה. …

קורסת פנימה, התבוננות

עד כה, אלו היו ימים נוקשים ורכים, אלו היו ימים מרירים ומתוקים. אלו היו ימים עם גלי עוויתות, גלי חרדות, גלי סחרחורות, גלי מיגרנות פועמות. גלי חיים גואים ולא, לא די היה לה בכלל. לא רק בשל תת ההכרה הנפרשת כמו מניפת צבעי הקשת, היא טבלה בה מתמסרת. היא גם מצאה עצמה …

**(יושבת באור ומתבוננת ממרחק, באהובה שלה..)

יושבת באור ומתבוננת ממרחק, באהובה שלה, נושמת במתיקות. עיקשת כמוה ולילותיה צחורים, חסרי שקט. נודדת בחדרים ומחפשת עצמה במקלט, שאבדה בלידתה. כשנפער בה שסע, בבטנה הרכה ונשלפה מתוכה לסנווריי אורות – מאז הן לא מוצאות לעצמן מנוח.

ספרציה-אינדיבידואציה, בתהליך (1)

"למה את אלימה כלפי?? למה את תוקפנית??.. למה בעצמאות שלך, את חייבת לבעוט בי?? זה לא הגון.. שאני הכלתי אותך כל השנים ואת.." ומתאמצת לא לרדת על ברכיה ולבקש סליחתך. על מסירות הנפש והגוף תאב החיים, שנתת בעבורה. היא הטעות הכי מתוקה שלך ונשבעת שתעשי הכל למענה, זכרי. היא זוכרת …