עוצרת תנועה, ברגליים חשופות היא רצה על הפס הלבן. האספלט מבעיר שפיותה, סנווריי הפנסים מעוורים צלילותה. היא אבדה דבר מה: אולי דעתה אולי תחושת גופה, שהיא מתאמצת לזנק מתוכו. נופלת ונוטפת רטיבות מלוחה מנקביה, על שדה הפצוע טיפות חלב מתוק ועל שפתיה הפצועות טיפות דם מתוק. לא צורחת, לא זועקת, לא …
שוב מביטה החוצה דרך חלון חדר השינה. אלא שזו שעת לילה קטנה מאד, אהובה חולם לצידה. ילדתה ישנה ונושמת דווקא על הספה בסלון והכלבה איתה. לא זוכרת מתי לאחרונה התעוררה בה התשוקה לאבקת כוכבים. זוכרת היטב שנות ילדות והתבגרות בהן שקעה באבקת כוכבים, שהילכו עליה מוראות וקסמים משונים מאד. …
לאחר ערב שירה תרבותי, בשבוע שעבר, נסענו להזדיין במכונית הכסופה. מצאנו מגרש חניה נטוש בשעת לילה עירוני. כשברקע אורות זרחניים, באצדטיון פרוורי "עשינו את הספורט הטוב ביותר" אמרת לאחר שהפשלתי שמלה תכולה. לאחר שעליתי עליך – שפתיי בצווארך, אצבעותיי בפטמותיך ואיבר המין שלי עוטף איברך. אדי נשימות ונוזלי גוף מילאו …
סיוט נפרש לפני כמו מניפה בתת ההכרה, נמתחת ומתכווצת. הוא מצויר בקווים שחורים עבים סביב ראשי כבד המסה. דימום תת עורי ברקותי. האבן בקלע הוטלה כבר בהולדתי. רק כיבוש וזעם אדע כל ימי. רק תשוקה נוראה אדע כל מלכותי.