"ואיזו תוחלת אמצא בחוצות הארעיים באורות המנצנצים בצבעוניות המסחררות תחת רקיע המכוכב מאופק עד אופק מתמשכות תועפות עידנים קרני אור צלולות. איזו תוחלת אמצא בחלומי על אפלה זהובת תלתלים שזורי פתיל כסוף, יקירתי??" תמיד טענת שאין תכלית שאין טעם. את חיה בזמן לבנה המתמלאת בקצה אינסוף
בשעות שכאלו הייתי רוצה להיות לחוות לחיות לשתות והייתי רוצה לרוץ כשערומה קודחת מבוסמת מאושרת מותרת בעיר מוארת בצבעוניות ושוקקת אפלוליות, ותזזיתית תזזיתית מוצאת עצמי כותבת מתבוננת סוגדת שוקעת בזריחת הלבנה
בשנה האחרונה התגברה דרך כתיבת השירה בשאגות. הצורך נעשה כמעט יומיומי ובסיסי מאד. כמו הצורך לכתוב שירה כחלק מהחיים. השאגה לבשה תחילה צורת קריאת תיגר, על סבל וייסורים שנפלו לחיקי כנחשים מכישים, מתוך חפירה עצמית פנימית בציפורניים. שואגת כמשוחררת. השאגה הפכה לשאגת התמודדות בחיים. זו שאגה המעוררת בעוצמה. כעת בוחרת כאריה**, השואגת חיים. …
פרנצ'סקה יקירתי, חלפו רק כמה שעות או דקות או שניות מאז שנשקת לי. פעם אחת על כל אחת מלחיי, התעקשת. תחושת מבטך על שפתיי ולחיי. תחושת נשימתך על מקלעת השמש שלי, ההולמת. ואני כסהרורית, חולפות בזכרוני סערות השעות האחרונות. חלקנו בהן מבטים חטופים, ומתאר גופך שמשגע אותי – קומתך התמירה, …
נולדתי שלמה ומושלמת, ללא מתום בגוף ובנפש. אז נולדתי ותוך כעשר שניות נוצרה בי פגימה. זה לא חטא קדמון, שנולדתי בשלו ולא בשלו סומנתי באות: תסמונת ניורולוגית-מוטורית. אז גודלתי ללמוד לעוף. גודלתי לנפילה כואבת, לזעם ולתסכול. גדלתי בטבעי לאומץ ולעצמאות. אז לא חטאתי, אין חטא, אין שרף או שטן. אלא …
אין המון עצום ורב יותר מהאחרות. כלומר נשים, שתמיד היו במיעוט, כאשר ניסו להתאחד תחת אותה מטרה. ואין בכלל פלא בזה כי הלוא תמיד נדמה היה שקרבה משפחתית-חברתית-תרבותית, עלתה על השוני המגדרי. באות הפמיניסטיות הרדיקליות, שחיבתי והערכתי להן רבה מאד, וטוענות כי יש כבר שנים רבות מלחמה בין גברים לנשים …
טובלת בדמה הריחני את האצבע המורה משרטטת על בטנה הרכה עיגול מדויק כשטובעת בטבור זו העת לשעת חצות אשה החיה לפי שעון לבנה צלולה יוצאת מדעתה בפעימת האור שולפת חרב קצרה, בעלת קת מעוטרת בפיתוחים שופעים, שלהבה מעוקל צונן בוהק ומושחז. מנופפת בחרב מול עיניה, משתוקקות להתמסר לחדירת החוד אל בינות …
מתגעגעת אליך, למרות השנים הרבות, כשחבל הטבור נעשה דקיק. איני רואה ובקושי חשה בקיומו. לעולם נהיה קרובות נוגעות ונגועות, זו בזו משתלבות באריגת שתי וערב מחוטי לבנה כסופה?? כשהשנים חולפות, המרחק ביננו מתרחב. עד תהום שחורת חור בי, לפתע אינך ואני צוללת בה. למדתי לטפס למעלה בעצמי, בשיניים בציפורניים ובקצוות …
לו יכולתי לעשות כל זכרון גוף לחלק מזכרון גופי שלי, הייתי עושה זאת ויוצאת מדעתי. לא הייתי תוהה בערפילי מחשבות, אלא זוכרת בתודעתי הגופנית המרובה רבדים ושכבות ששת המיליון שמתו וחיים בדמי. הייתי רואה בעיני הבשר שלי את אלו שעמדו עלי לכלותי. הייתה יוצאת נשמתי ממני ודעתי אובדת ללא שוב. שנאמר: "בדמייך חיי" …
#זריחת הלבנה במלואה יוצרת חיים חדשים. מתעגלת יולדת חיים חדשים. מתמלאת. עולה על גדותי במתיקות רכה, מפילה. #הצד האפל של הלבנה הורסת חיים בידיים החשופות שורפת חיים בידיים החשופות. עולה על גדותי בשנאות מרות, נרתעת. #כמה אפסות באנושות הלבנה סובבת סביב כדור הארץ, אורה נחשף לעיניים אנושיות בהדרגתיות/ ניתן לראות …